הלוחם מאשקלון שסקרן את העולם: שלוש שנים לטרגדיה העלומה של איש המוסד מ' הי"ד

שלוש שנים חלפו מאז האירוע שהדהים את ישראל והצית את דמיונם של גופי הביון ברחבי העולם. איש לא ידע על פועלו החשאי של "מ'", הלוחם האשקלוני הצנוע שנודע בשם השירות 'ארז שמעוני', עד שהבשורה המרה הגיעה מאירופה. היום אנו חוזרים אל דברי הזיכרון של מפקדיו, אל סיפורי חברי הילדות מהספרייה העירונית באשקלון ואל הפרטים המסתוריים על המשימה האחרונה אליה יצא למרות שכבר פרש.

במשך עשרות שנים, הוא נע בין הצללים. עבור שכניו ומכריו באשקלון ובאזור נוסף בארץ, הוא היה "מ'", אדם נעים הליכות, צנוע, אולי מעט מסתורי בתקופות היעלמויותיו הארוכות, אך איש לא שיער כי מדובר באחד מאנשי המקצוע המוערכים והמבריקים ביותר בזרועות הביטחון של ישראל.

שלוש שנים לאחר שנהרג באירוע הטביעה המסתורי באיטליה, זכרו של מ' ממשיך להדהד בעיר הולדתו ובמסדרונות הארגון בו שירת כשהיום כבר ראש המוסד סיפר בעצמו כי מעשיו של מ' הביאו להישגים של ישראל במערכות 'עם כלביא' ו'שאגת הארי'.

"החיוך הנצחי ליד מעקה הזכוכית"

לאחר השבעה ולאחר שהותר לנו לפרסם, הבאנו דבריו המרגשים של ראש האגף במוסד, האיש שפיקד על מ', דבריו חושפים טפח מדמותו של לוחם שהיה קשה להיפרד ממנו, גם לאחר שיצא לגמלאות.

"נפרדנו לפני הנסיעה שלך, ובזיכרון שלי זה קרה ממש אתמול," ספד לו ברנע. "היינו אתה ואני, בקומה שלנו ליד מעקה הזכוכית. אתה באת מצויד בחיוך הנצחי שלך ואני – בפעם המי יודע כמה – בניסיון שכנוע שתחזור לשירות מלא. ניסיון שהסתכם בחיוך רחב יותר שלך, אבל אני שוב פעם נותרתי ללא מענה".

ברנע תיאר את ארז כגמלאי שעדיין הסתגל לחיים האזרחיים, אך הארגון סירב להרפות ממנו. "ניסיתי לשכנע אותך שככל שתהיה איתנו בשטח, אולי תשכח לרגע שאתה פנסיונר. האמת היא שזו הדרך שמצאתי באותו הרגע כדי להגיד לך עד כמה אנחנו צריכים אותך, אוהבים אותך, רוצים ליהנות מהקסם שלך יותר. אתה כמובן חייכת, קצת הובכת. חששת שמא אפליג בשבחך בפניך, משהו שהצניעות שלך לא יכלה לסבול".

באגף כולו מתארים איש מקצוע נדיר, כזה שמכיר רק את המילה "כן" מול כל אתגר, ללא שמץ של אגו, תכליתי ומסור ללא חת. "אנחנו חבריך על פני תבל שלא הספקנו לומר לך כמה ראינו בך דוגמה ומופת. מהסוג שכל כך מעט מהם יש," חתם המפקד בכאב.

הילד המבריק מהספרייה העירונית

שורשיו של מ' נטועים עמוק באדמת אשקלון. חבריו הקרובים מתקופת בית הספר היסודי נזכרים בילד שהיה עילוי אינטלקטואלי כבר אז. "היינו הולכים אחרי הלימודים לספריה העירונית ברגל," מספר אחד מחבריו. "איך שהוא היה מקבל את הספר, הוא כבר התחיל לקרוא אותו. באמצע הדרך הוא כבר סיים לקרוא את כולו והתחיל לספר לי כל מה שכתוב שם. היה לו זיכרון עצום וידע מטורף בכל תחום".

במשך שנים רבות נותק הקשר עם רבים מחבריו בשל אופי עבודתו החשאי. רק מספר חודשים לפני שנהרג, פגש בו באקראי חבר נעורים ושאל למעשיו. מ', בדרכו הצנועה, סיפר שעבד פעם במשרד הביטחון וכעת הוא כבר בפנסיה. "כולנו היינו בהלם כשהבנו שמדובר בו," אומרים חבריו. "חלקנו חשבנו שהוא השתגע – הוא היה נעלם לתקופות ארוכות ולא יוצר קשר עם אף אחד. היום, כשמבינים מה הוא עשה בשביל עם ישראל, הכל נראה אחרת".

צניעותו הייתה כה רבה, שאפילו לבני משפחתו הקרובים לא גילה דבר. אחייניו מספרים שכל ניסיון להבין במה הוא עוסק נתקל בבדיחה. "הוא סיפר לנו פעם שהוא עובד בתור 'מכופף בננות'", נזכרים בני המשפחה בחיוך. "הוא הסביר ברצינות שהבננות מגיעות לשוק באשקלון ישירות מהחקלאים כשהן ישרות, והוא זה שאחראי להגיע מוקדם בבוקר כדי לכופף אותן".

המשימה המסתורית באגם מאג'ורה

בעוד בישראל התאבלו על מותו של "תייר" שנספה בתאונת סירה, העיתונות האיטלקית – ובראשם ה"קוריירה דלה סרה" – החלה לחשוף פרטים שצבעו את האירוע בצבעים של משימת ריגול בינלאומית. על פי הדיווחים, "ארז שמעוני" ( השם שהוצמד למ' ) שהה על הסירה יחד עם קבוצה של סוכני מוסד נוספים וסוכני ביון איטלקים. הם הגיעו מסלובניה לאי "דאי פסקטורי", הקטן שבאיי אגם מאג'ורה, כשהם לבושים בבגדי תיירים רגילים.

תחנתם הראשונה הייתה במסעדת "איל ורבאנו" היוקרתית. המשימה, כך נטען, הייתה מעקב אחר אוליגרכים רוסיים שהשקיעו סכומי עתק באזור. המידע מצביע על כך שאחת הנשים על הספינה נשאה דרכון רוסי, וכי אחד האוליגרכים שסומנו כיעד למעקב נעלם מהאזור תוך 24 שעות מרגע האירוע.

האיטלקים מעריכים כי המעקב נועד לבחון את הדרכים שבהן אוליגרכים רוסים מעבירים כספים כדי לעקוף סנקציות בינלאומיות. האזור, כך מתברר, רוחש פעילות בינלאומית; בחוף ורבניה הסמוך מתקיימות וילות פאר המארחות פוליטיקאים ואנשי ביון, ולעיתים אף מסיבות של יהודים חרדים.

אולם, הנקודה המרתקת ביותר בפרשה נוגעת לאיראן. נטען כי לסוכנים הישראלים היה אינטרס משמעותי במעקב אחר מגעים בין חברות איטלקיות לאיראניות. חברות אלו עסקו לכאורה ברכיבים אזרחיים המשמשים לייצור הרחפנים המעורבים במלחמה בין רוסיה לאוקראינה. מיד לאחר האירוע באגם, החלו אנשי הביון האיטלקים בפעולות טשטוש נמרצות, כדי למנוע מגורמי ריגול עוינים להשיג ידע על המידע שצברו הסוכנים הישראלים בטרם הוטסו חזרה לארץ.

"כיפה אדומה"? השאלות שנותרו פתוחות

למרות הדיווחים הרשמיים על פגעי מזג אוויר שגרמו לטביעת הסירה, באשקלון יש מי שמתקשים לקבל את הגרסה הפשוטה. מכר של ארז, בעל עבר ביטחוני בעצמו, אומר בנחרצות: "הסיפור באיטליה נשמע מוזר מדי. מרגיש לי שהאיטלקים מיהרו לשרוף את הסיפור ולא בנו אותו נכון. לא אתפלא אם עשו שם 'כיפה אדומה' – יד אחת עם האיראנים והרוסים כדי להוריד אותו".

בין אם מדובר בתאונה טרגית ובין אם במבצע שהסתבך תחת נסיבות עלומות, עובדה אחת נותרת ברורה: ארז שמעוני הקדיש את חייו, גם לאחר שהיה זכאי למנוחה, למען ביטחון המדינה. הלוחם המבריק שסיים לקרוא ספרים בדרך מהספרייה, האיש שצחק על "כיפוף בננות" כדי לא לחשוף סוד, מצא את מנוחתו האחרונה בבית העלמין הצבאי בעיר הולדתו, אשקלון.

שלוש שנים אחרי, מדינה שלמה עדיין מנסה לפענח את דמותו של האיש שחייו ומותו נותרו חבויים תחת מעטה עבה של סוד, וגבורתו תישאר חקוקה בלב העם עליו הגן.

יהיה זכרו ברוך.