הילד (לא) עושה דווקא: מה ההתנהגות שלו מנסה לספר לנו?

הילד (לא) עושה דווקא: מה ההתנהגות שלו מנסה לספר לנו?

מאמרו של הרב שנהב עסיס: פסיכותרפיסט, מטפל רגשי ויועץ זוגי מוסמך, מנהל "המרחב לנפש" – מרכז לטיפול רגשי וזוגי באשקלון

לא פעם מתקשרים אלי הורים ואומרים בכאב: "אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות איתו. כל דבר הופך לוויכוח, כל בקשה פשוטה מסתיימת בכעס, והוא פשוט לא מקשיב".

אני שומע את התסכול שלהם. הם באמת משתדלים, מסבירים, מבקשים, מציבים גבולות ולעיתים גם מענישים, אך הילד ממשיך באותה התנהגות.

בשלב מסוים מתחילה לחלחל המחשבה: "אולי הוא פשוט עושה לנו דווקא?"

אבל אז אני מציע להם לעצור לרגע ולהסתכל על הדברים מזווית נוספת: ייתכן שהילד אינו פועל נגדכם. ייתכן שפשוט קשה לו, והוא עדיין אינו יודע להסביר מה עובר עליו.

ילדים אינם תמיד מסוגלים לומר: "אני מרגיש לחוץ", "נפגעתי", "אני מפחד להיכשל" או "אני זקוק ליותר תשומת לב". במקום להשתמש במילים, הם מדברים באמצעות ההתנהגות.

כשהילד מדבר בלי מילים

ילד שמתפרץ אינו בהכרח ילד חצוף. ילד שמסרב להכין שיעורי בית אינו בהכרח עצלן. ילד שמסתגר בחדר אינו בהכרח מנסה להתרחק מהוריו.

לפעמים ההתנהגות היא רק המעטפת החיצונית של קושי רגשי פנימי.

ילד שחושש להיכשל עשוי לסרב לנסות מלכתחילה.

כאשר הוא מרגיש לא בטוח בחברה הוא עשוי להתלונן בכל בוקר על כאבי בטן.

ילד שמרגיש שלא מבינים אותו עלול להגיב בכעס גם לבקשה קטנה.

אין פירוש הדבר שכל התנהגות צריכה להתקבל ושאין צורך בגבולות. להפך, ילדים זקוקים לגבולות ברורים ויציבים.

אך לפני שאנחנו ממהרים לשפוט את הילד, עלינו לנסות להבין מה הוא מבקש לספר לנו.

רבותינו לימדונו: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" (אבות ב', ד').

אם הדברים נכונים ביחס לכל אדם, הם נכונים גם ביחס לילד.

עלינו לנסות להגיע לרגע אל "המקום" שלו: להבין מה הוא מרגיש, ממה הוא חושש ומה מקשה עליו.

ממורי ורבי למדתי, שכאשר אני רוצה לרדת לנפש של הילד, כדאי לי להתכופף לגובה שלו, משם אני מרגיש אותו "מהמקום" שהוא חווה את העולם.

"חנוך לנער על פי דרכו"

שלמה המלך מלמד אותנו: "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כ"ב, ו').

הפסוק אינו אומר לחנך את הנער רק על פי הדרך שנראית נכונה בעיני המבוגר, אלא להתבונן ב"דרכו" של הילד: באופי שלו, בכוחותיו, בחולשותיו ובצרכים הרגשיים המיוחדים לו.

יש ילד שזקוק להסבר, ויש ילד שזקוק דווקא למסר קצר וברור. יש ילד שמתחזק ממילה טובה, ויש ילד שזקוק לזמן כדי להירגע לפני שהוא מסוגל להקשיב. יש ילד ששינוי קטן בשגרה מטלטל אותו, ואילו ילד אחר מסתגל במהירות.

חינוך אמיתי מתחיל כאשר אנחנו מפסיקים לשאול רק "איך לגרום לילד להקשיב לי?"

ומתחילים לשאול גם (ובעיקר) "מה יעזור לילד הזה להצליח?"

סימנים שעשויים להעיד על קושי רגשי

לא כל ויכוח, כעס או תקופה לא פשוטה מחייבים פנייה לטיפול. ילדים עוברים שלבים התפתחותיים, מתעייפים ומגיבים לשינויים המתרחשים בבית, במסגרת הלימודית ובחברה.

עם זאת, כדאי לשים לב כאשר מופיע שינוי משמעותי ומתמשך:

• ילד שהיה רגוע יחסית נעשה כעוס, חסר סבלנות או מסוגר.
• התפרצויות הכעס מופיעות בתדירות גבוהה ומתקשות להירגע.
• הילד נמנע מבית הספר, מחברים או מפעילויות שבעבר נהנה מהן.
• מופיעים פחדים שמפריעים לשינה או להתנהלות הרגילה.
• קיימות תלונות חוזרות על כאבי בטן, כאבי ראש או תחושות גופניות אחרות ללא הסבר ברור.
• חלה ירידה בלימודים, בקשרים החברתיים או בתפקוד בבית.
• ההורים מרגישים שהאווירה בבית הפכה למתוחה ושכל שיחה מובילה לעימות.

סימן אחד אינו מעיד בהכרח על בעיה. מה שדורש תשומת לב הוא מצב שנמשך לאורך זמן, מחמיר או פוגע בתפקודו של הילד ושל המשפחה.

להבין את הרגש, בלי לוותר על הגבול

אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב שאם אנחנו מבינים את הקושי של הילד, אנחנו צריכים לוותר לו. אבל הבנה אינה ויתור, והכלה אינה חולשה, אדרבה, הענווה שלנו היא כהורים לקבל את הילד היא הגדלות שלנו כמחנכים, ודווקא היא שתעזור לו לגדול הרבה יותר.

חז"ל קבעו כלל יסודי בחינוך: "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת" (סוטה מ"ז ע"א). מצד אחד יש "שמאל דוחה" – גבולות, כללים ואמירה ברורה מה מותר ומה אסור. מצד שני חייבת להיות "ימין מקרבת" – הקשבה, אהבה, קבלה ותחושה שגם כאשר התנהגות מסוימת אינה מקובלת, הילד עצמו נשאר אהוב ורצוי.

מדיוק לשון חז"ל נבין שצריך להגביר את האהבה על הגבולות, את החביבות על הקשיחות, את היחס הנעים והחם על פני היחס ה"זועף".

על פי מחקרים היחס צריך להיות לפחות 1 ל5, על כל 5 חיוכים אפשר להעניק פרצוף זועף 1.

אפשר לומר לילד: "אני מבין שאתה כועס, אבל אסור לצעוק ולפגוע". במשפט אחד אנחנו גם מכירים ברגש וגם שומרים על הגבול.

ילד זקוק להורה שאינו נבהל מהרגשות שלו, אבל גם אינו מאפשר להם לנהל את הבית.

כיצד נכון להגיב בזמן התפרצות?

כאשר הילד נמצא בסערה רגשית, זה בדרך כלל אינו הזמן המתאים להסברים ארוכים. בעיקר כי אנחנו יודעים שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו, והילד הוא גם אדם (למרבה הפלא), וגם כי בשעת קושי האדם עלול לומר או לעשות דברים שאינם מבטאים את רצונו האמיתי.

בזמן כזה כדאי לפעול בכמה שלבים:

ראשית, לעצור ולנסות שלא להגיב מיד מתוך כעס. תגובה מהירה וחריפה עלולה להגביר את הסערה.

לאחר מכן אפשר לתת שם לרגש: "אני רואה שאתה מאוד מאוכזב" או "נראה שמשהו הכעיס אותך". עצם ההכרה ברגש יכולה לעזור לילד להרגיש שרואים אותו.

במקביל, חשוב לשמור על הגבול: "מותר לך להרגיש כעס, אבל אסור לפגוע".

את השיחה החינוכית כדאי לקיים מאוחר יותר, כאשר הילד וההורה רגועים יותר. אז ניתן לבדוק מה קרה, מה הילד הרגיש וכיצד אפשר להגיב אחרת בפעם הבאה.

לפעמים גם ההורים זקוקים למפה

הורים רבים חוששים לפנות להדרכה מפני שהם מרגישים שהדבר מעיד על כישלון. אך האמת הפוכה. פנייה לעזרה מעידה על אחריות ועל רצון להבין את הילד ולסייע לו.

לעיתים אין צורך בטיפול ארוך. מספר פגישות של הדרכת הורים יכולות לעזור לזהות את הדפוס שנוצר בבית, להבין מה מחזק אותו ולבנות דרך תגובה חדשה.

במקרים אחרים הילד עצמו זקוק למרחב בטוח שבו יוכל להביע רגשות, לרכוש כלים ולהתחזק. תהליך של טיפול רגשי באשקלון יכול לסייע לילד ולמשפחתו להבין את מקור הקושי ולבנות בהדרגה דרך בריאה ורגועה יותר.

המטרה אינה להדביק לילד תווית, אלא להסיר ממנו את התווית שכבר הודבקה לו: "הילד העצלן", "הילד הכעסן" או "הילד שלא מקשיב".

מאחורי כל תווית כזאת נמצא ילד שמבקש שיראו אותו באמת (וכן, הוא הרבה מעבר למה שאתם חושבים עליו).

לראות את הנשמה שמאחורי ההתנהגות

הקב"ה הפקיד בידינו נשמות שונות, כמו 12 יהלומי החושן שלכל אחד גוון אחר, כך לכל ילד הדרך המיוחדת שלו. תפקידנו אינו רק לעצור התנהגות לא רצויה, אלא לסייע לילד לגלות את הכוחות הטובים שקיימים בו וללמד אותו להשתמש בהם נכון.

כאשר אנחנו מצליחים לראות את הילד שמאחורי ההתנהגות, משהו בבית מתחיל להשתנות. הגבולות נשארים, אך הכעס פוחת. הדרישות נשארות, אך הדרך שבה הן נאמרות נעשית רגועה ומקרבת יותר.

לפעמים השינוי הגדול ביותר מתחיל בשאלה אחת פשוטה:

במקום לשאול "למה הילד עושה לי את זה?", ננסה לשאול "מה הילד שלי מנסה לספר לי?"

בהצלחה.

הכותב: הרב שנהב עסיס, פסיכותרפיסט, מטפל רגשי ויועץ זוגי מוסמך, מנהל "המרחב לנפש" – מרכז לטיפול רגשי וזוגי באשקלון.

לשיחת התייעצות: 050-4101490
אתר: https://mscenter.net