בחודשי ההריון המוקדמים נערכות בדיקות מקיפות לאשה ולעובר כדי לוודא שההריון מתקדם באופן תקין. ספינה ביפידה היא מום בלתי ניתן לטיפול ועל כן חשוב לוודא שהעובר לא סובל ממנו
מה זה ספינה ביפידה?
ספינה ביפידה – או בעברית שדרה שסועה – היא מום שמתפתח אצל העוברים בחודש הראשון של ההריון. המום בא לידי ביטוי בפתח אחד או יותר בחוליות עמוד השדרה של העובר. כתוצאה מאותו פתח עצבי חוט השדרה "יוצאים מהגוף" ובולטים מעמוד השדרה.
למה גורם מום הספינה ביפידה?
המום יכול לבוא לידי ביטוי במספר תחומים. ראשית, בתחום הפיזיולוגי, מדובר בילדים אשר יסבלו מנכות מוטורית מגובה הפגיעה ומטה. כלומר, אם הספינה ביפידה היא בחוליה נמוכה בעמוד השדרה, דהיינו חוליות הקרובות לעצם בזנב, הפגיעה המוטורית תהיה בתפקודים הקשורים לעצבי השדרה הממוקמים בחוליות אלו ומטה. אם הספינה ביפידה היא בחוליות גבוהות של עמוד השדרה, כלומר חוליות שממוקמות קרוב יוצר לצוואר, הנכות המוטורית תהיה קשה יותר.
לצד הנכות האמורה, ילדים שנושאים את המום מתמודדים עם נכות קבועה במתן צואה ושתן.
מעבר לפן הפיזיולוגי, גם בפן הקוגניטיבי ילדים הסובלים ממום זה יידרשו לשהות במסגרות מיוחדות. בחלק מהמקרים ילדים אלו אף יסבלו מפיגור ויושמו במוסדות טיפוליים אשר בהם יש את הכלים להתמודד עם הנכויות מהן הם סובלים.
האם ניתן לגלות את המום במהלך ההריון?
התשובה היא חד משמעית כן. במהלך בדיקת האולטרא-סאונד המוקדמת ניתן לבדוק את חוליות עמוד השדרה ולוודא שהעובר לא סובל מספינה ביפידה. במצבים בהם הצוותה הרפואי לא מזהה את הספידה ביפינה, יכול להיות שמדובר על רשלנות רפואית.
תוצאות בדיקת האולטרא סאונד וכן העובדה שלספינה ביפידה אין מענה רפואי, ההורים יכולים לקבל החלטה לגבי המשך ההריון. בחלק מהמקרים הורים יחליטו בעקבות הממצא לסיים את ההריון ולמנוע הגעה לעולם של ילד שיסבול מנכויות קשות לאורך כל ימי חייו. במקרים אחרים ישנם הורים שיעדיפו להביא לעולם את הילד ולתת לו את הטיפול הראוי ביותר, מתוך מחשבה שכל נשמה שמגיעה לעולם נועדה להעביר שיעור כלשהו, ואין לאדם אחד זכות ליטול את חייו של אדם אחר. מטבע הדברים, כאן נכנסים שיקולים של ערכים, דת ואמונה, ולכן הצוות הרפואי לא נוקט בשום התערבות. מציגים בפני ההורים את התמונה המלאה ומכאן מותירים את ההחלטה לשיקול דעתם הבלעדי.
האם ישנו טיפול לספינה ביפידה?
בשורה התחתונה אין טיפול לספינה ביפידה. ניתן אמנם לערוך ניתוחים בזמן ההריון או בסמוך ללידה כדי לתקן את הפגם או לצמצם את מידת השפעתו על הילוד, אבל לא ניתן לתקן לגמרי את הפגם. במילים אחרות – ילד עם ספינה ביפידה יסבול מנכות ומכאב לאורך כל ימי חייו.
בכל הנוגע לניתוחים שניתן לבצע, במספר בתי חולים ניתן לבצע במהלך ההריון ניתוח לפרוסקופי, ובמהלכו לתקן את הפגם בעמוד השדרה. הזמן הטוב ביותר לביצוע ההליך הניתוחי הוא בחודש הרביעי או החמישי להריון. כאמור, גם כאשר מתבצע ניתוח כזה הוא לא מצליח להעלים את כל התסמינים.
בנוסף, תינוק שנולד עם המום יידרש לבצע ביום הראשון או השני לאחר הגעתו לאוויר העולם ניתוח לסגירת הפתח בעמוד השדרה. הניתוח נועד כדי למנוע מזיהומים לחדור אל גופו של התינוק הקטן, והם לא נועדו כדי למזער את מידת הנזק שנגרם כתוצאה מהמום.
כך או אחרת, ילד שסובל מהמום הקשה יידרש להיות במעקב רפואי ולקבל טיפול תרופתי למשל כל ימי חייו. הערכות אורתופדיות, נוירוכירורגיות, אורולוגיות והערכות לגבי תפקודיו הקוגניטיביים והתפקודיים האחרים יהפכו להיות חלק בלתי נפרד משגרת החיים של הילד ושל המשפחה.
האם ניתן למנוע ספינה ביפידה?
כאמור, ספינה ביפידה היא מום שמתפתח אצל העובר בחודש הראשון של ההריון. ישנם מחקרים אשר תולים את התפתחות המום במחסור בוויטמין B12 ושל חומצה פולית בגופה של האם בתקופת ההריון הראשונית. לאור זאת, רופאי הנשים ממליצים לנשים אשר מתכננות להיכנס להריון ליטול חומצה פולית כשלושה חודשים לפני תחילת ההריון וכן לכל אורך ההריון ועד הלידה. המלצה נוספת היא לנטילת ויטמין B12, אשר מחקרים הראו כי נוכחותו במידה מספקת בגופה של האם מאפשרת לעובר להתפתח באופן תקין ומפחיתה את הסיכון לסיפינה ביפידה. החודשים שקודמים להריון וכן תקופת ההריון כולו מלווה בהרבה ציפייה, התרגשות, חששות וגם תחושות לא מוכרות. לצד כל הדברים השגרתיים, כפי שניתן לראות, עלולים בהמלך ההריון להופיע התמודדויות שלא היו חלק מה"תוכנית המקורית" של ההורים. באותם מקרים ההורים נדרשים לתת את הדעת ולקבל החלטה שלעיתים יכולה להיות קשה מנשוא. ספינה ביפידה היא אחת התסמונות שקל באופן יחסי לזהות עוד בשלבים המוקדמים מאוד של ההריון, כאשר האם עדיין לא מרגישה תנועות של העובר וההיקשרות אליו היא בשלביה המוקדמים והראשוניים מאוד. אמנם בשורה על מום שיש לעובר היא מטלטלת ומנפצת באחת את הציפיות והרצון לחבוק בידיים ילד תמים, יפה ובריא, אולם היא מחייבת חשיבה לטווח ארוך, על עתידו הרפואי והבריאותי של הילד ושל המשפחה כולה.
