אסון בהר מירון: 44 הרוגים וכ-100 פצועים כתוצאה מדוחק וצפיפות מחרידה. המקרה נמצא תחת חקירה.
מיד אחרי קרות האירוע הכריזה המשטרה על אירוע רב נפגעים, מה שהביא להגעה של כוחות הצלה וחירום רבים לרבות כוחות צה"ל ומסוקים צבאיים ומשטרתיים. הכוחות עסקו בחילוץ ופינוי של הפצועים לבתי החולים.
עם סיום המאמץ הראשון של הצלת חיים הודיעה המשטרה על פינוי מלא של ההר שנמשך עד כה.
גם בשעה זו ישנן בעיות של קליטה סלולרית באזור ההר.
כל הצירים באזור חסומים והם עתידים להישאר חסומים גם בשעות הבוקר ולכן על הציבור לא להגיע לאזור.
עו"ד תמר קידר כתבה הבוקר מונולוג קשה על התנהלות המשטרה באסון מירון והקישה בין מקרה זה לאסון ערד, וכך היא פתחה את דבריה: "בוקר טוב. בוקר עצוב.
תקראו בבקשה את מסקנות פסק הדין הפלילי בתיק אסון ערד, לפני 20 שנה, לגבי האחראי במשטרה.
תקראו את הרשלנות שהיתה שם ותראו שאם היו מפיקים לקחים , האסון של אתמול לא היה מתרחש. זה נוראי. זה פשוט אחד לאחד. אני הייתי מתמחה של השופט רענן בן יוסף בתקופה שבה נוהל המשפט הפלילי ושמעתי את העדויות המזעזעות.
מסכמת לכם כמה קביעות מהכרעת הדין, שניתנה ביום 20.9.01 בת"פ 2332/97, בית משפט השלום באשדוד: כבר מאירועים קודמים, לרבות פסטיבל ערד 1994, נלמד שצפוייה צפיפות ולחץ קהל במובילים ובכניסה לשערים, ובמיוחד כך בזמן הסמוך יותר להופעה.
כמו כן, נלמד מאירועים קודמים שצפוי אי סדר ליד הבמה במהלך ההופעה.
המשטרה עצמה צפתה אי סדר והיה ידוע שכל הכרטיסים נמכרו וצפוי קהל רב. בשל כך אף הוגדל כוח הסדרנים וכוח השוטרים קודם המופע. ולמרות כל זאת מפקד האירוע הדריך הכוחות כאילו אי הסדר והלחץ צפוי בתוך האתר וסמוך לבמה.
אפילו הוצב כוח שוטרים ליד השערים, כוח זה הוצב בחלק הפנימי, ומשגבר הלחץ כוח זה לא יכול היה לצאת מהשערים להשליט סדר.
לא פעלו לקבוע גבולות האחריות בין כוח המשטרה לסדרנים.
בפקודת המבצע אף לא היה תכנון לנקודות סינון והכוונת הקהל ע"מ לווסת הקהל הקרב לשערים ולהרחיק אותו חלק שאין בידיו כלל כרטיסים.
גם לא ננקטו הצעדים להצבת אמצעי כריזה מתאימים מחוץ לשערים להדריך ולכוון הקהל.
משהחלה המהומה לא עמדו האמצעים הדרושים לכוון הקהל ומגאפונים שבידי השוטרים היו חסרי תועלת במהומה וברעש.
בנוסף לכל זה שער החירום לא נשמר חופשי ולא ננקטו צעדים להבטיח זאת. לכן כוחות השיטור לא יכלו לצאת ולפעול דרך שער זה.
משהתבררה חומרת הדברים, פעולות שננקטו באמצעות ג'יפים עם אמצעי כריזה וכוחות תיגבור
הביאו לשליטה במצב, אף שהדבר לא מנע בינתיים הנזק שנגרם – מותם של הנערים. השתלטות זו מעידה כי נקיטת הצעדים הדרושים מבעוד מועד היה בה כדי למנוע האסון. המשטרה כשלה בתכנון הלקוי בפקודת המבצע, ובתדרוך הכוחות.
ולבסוף: תשאלו את עצמכם מדוע לא הגבילו מבעוד מועד את מספר הנוכחים בכל מתחם ומתחם. פשוט אסון שיכול היה להמנע. אם רק היו מבצעים את הצעדים הבסיסיים.
מה היה צריך לעשות? לבחון את שטח המתחמים ואת תכולת המשתתפים בהם. את השערים הגדרות, ומיקומם, לבחון את הצורך בסינון הקהל לפני כל מתחם, הכוונת החוגגים והצבת מחסומים בין מתחם למתחם באופן שיאפשר ויסות ויציאת קהלים. הצבת כוחות משטרה מתאימים במקומות רלוונטים.
הבטחת גישה חופשית לשערי ויציאות חירום.
התקנת מערכת כריזה בכניסה ויציאה מכל מתחם וקבלת אישור מומחה בטיחות להתאמת האתר לאירוע.
אבטחת אמצעים אלה מבעוד מועד היה בהם כדי למנוע את התוצאות הנוראיות של האירוע.
אתם תראו, אלו בדיוק יהיו המסקנות של האירוע הזה. כי הכתובת היתה על הקיר!"
