בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, קבע כי אין כל פסול בצוואתו של מנוח שהוריש את כל עיזבונו לבנו הקטין מנישואיו השניים ולא הותיר דבר ל-6 ילדיו מנישואיו הראשונים שכן, הוכח כי זה היה רצונו של המנוח. כך, נדחו כל טענותיה של אשתו הראשונה של המנוח ו-6 ילדיו אשר ניסו לטעון, בין היתר, כי המנוח לא היה כשיר לצוות וכי הייתה עליו השפעה בלתי הוגנת בעת עריכת הצוואה ועוד, כי יש לבטל את הצוואה כולה בשל הסכם גירושין קודם בין המנוח לאשתו הראשונה.
נטען לבטלות הצוואה – עקב הסכם גירושים קודם
בין המנוח לבין אשתו הראשונה, התנהלו הליכי גירושין שהסתיימו בהסכם גירושין בין הצדדים לפיו, בין היתר, תהיה אשתו הראשונה זכאית ל40% מכל נכסי המנוח. לאחר ארבעה חודשים, ערך המנוח צוואה בהובלת עורך דין לענייני ירושה – בה, הוריש את כל עיזבונו כולל את כל זכויותיו בנכסי המקרקעין שלו לבנו הקטין מנישואיו השניים. אשתו הראשונה של המנוח וילדיו טענו, כי המנוח לא יכול היה להוריש זכויות שאין לו שכן, 40% מנכסי המקרקעים שייכים להם ולכן, דין הצוואה כולה בטלות.
נטען לבטלות הצוואה – אי כשירות המצווה והשפעה בלתי הוגנת
עו"ד אורלי מנע שני מסבירה שהמתנגדים טענו, כי מאחר והמנוח היה חולה במחלת כליות והיה מטופל מספר פעמים בשבוע בטיפולי דיאליזה, הרי שלא היה כשיר מבחינה רפואית נפשית עת ערך את הצוואה והיה צריך לצרף תעודה רפואית לצוואה ומשלא נעשה כך- הצוואה בטלה. עוד טענו הם, כי אשתו השנייה הייתה מעורבת בכל עריכת הצוואה, בתוכנה ובהוראותיה המפורטות, היא זו אשר נכחה עם המנוח עת חתם על הצוואה ולא חדלה להשפיע עליו השפעה בלתי הוגנת אשר מעמידה את כשרות הצוואה בתוקף.
לא נעים ליתר הילדים אבל- הצוואה תקפה וכשרה
בית המשפט כן קיבל את טענת המתנגדים לעניין היקף העיזבון שכן, אכן המנוח לא יכול היה לצוות את מה שאין לו ולכן, 40% מנכסי המקרקעין שלו הן בלאו הכי של אשתו הראשונה בהתאם להסכם הגירושין ביניהם ולכן, הצוואה תתייחס ל-60% הנותרים, אך אין לבטל את כל הצוואה בשל כך.
המתנגדים לא הצליחו להוכיח כי המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה, לא הביאו ראיות לכך ואף לא קרוב לכך ואף מחוות דעת המומחה שהוגשה לבית המשפט, עלה כי המנוח היה במצב שכלי מצוין וידע היטב על מה חותם ומה מבקש להוריש ולמי.
גם לא הוכח כי הייתה איזוהי השפעה בלתי הוגנת של אשתו השנייה של המנוח על המנוח, על מנת שיוריש את כל רכושו לבנם הקטין.
אשתו השנייה של המנוח הראתה כי המנוח היה עצמאי ולא היה תלוי בה ואף הוכיחה, כי לא הייתה מעורבת כלל בעריכת הצוואה באופן פסול, אלא רק בדברים הטכניים (כמו להסיע אותו לעורך הדין ולהמתין לו בחדר ההמתנה).
בית המשפט הגיע למסקנה, כי אין ממש בכל טענות ההתנגדות של ילדי המנוח למעט, זעם על כך שאביהם לא הוריש להם דבר. בית המשפט ציין עוד, כי לאחר שהבין כי מערכת היחסים בין המנוח לילדיו הייתה גרועה, לא הבין על מה פליאתם של ילדיו שהמנוח לא רצה להוריש להם כלום.
נכון הוא, כי במצבים כאלה, בהם הורה מעדיף את ילדיו מנישואים שניים בהעדפה ברורה על פני אלה מנישואים ראשונים, הן בחיים והן לאחר פטירתו, הדבר יוצר עלבון, כעס רב ופגיעה קשה, אך אין בכך כדי לבטל את רצון המצווה וחשוב לזכור זאת טרם רצים לבית המשפט.
לקריאת פסק הדין המלא ראו: 27483-12-16.
