אף עין לא נשארה יבשה – משפחות החטופים שבו לבארי: ״אנחנו חוששים לשאול את השאלה הגדולה – האם יקירינו בחיים?״
מֵשפחות החטופים הגיעו אתמול לקיבוץ בארי, אל הבתים והמקומות מהם נחטפו ובהם נרצחו יקיריהן
אתמול ערכו משפחות החטופים סיור בקיבוץ בארי החרב, ובין הריסות הבתים החרוכים מהם נחטפו יקיריהם – סיפרו את סיפורם והדגישו את הצורך הדחוף להשיב את כולם הביתה, בכל מחיר.
53 ימים ישב אופיר אנגל בן ה-18 בשבי החמאס. היום הוא הגיע חזרה לקיבוץ בארי ממנו נחטף, יחד עם משפחות של חטופים אחרים – חלקם עוד בשבי החמאס וחלקם נרצחו בעזה.
הוא סיפר: "הם התעללו בנו נפשית – אחד הרגעים הקשים ביותר היה כשהמחבלים העבירו אותנו בין מקומות מחבוא, בחושך מוחלט, עם המון פיצוצים מסביב. אני הייתי שם. כל רגע שהחטופים נמצאים שם הוא מסוכן. אין להם זמן. למה אני זוכה להיות כאן והם לא? הם חייבים לחזור הביתה. עכשיו".
הוריה של אלה בן עמי נחטפו – אמה רז שוחררה לאחר 54 ימים ואביה, אוהד, נותר בשבי חמאס. היא אמרה: "מאז ה-7 באוקטובר, המקום הזה הפך לגיהנום בשבילי. המקום שממנו אבא שלי נלקח, אמא שלי נלקחה. אנחנו לא יודעים באיזה מצב אבא שלי עכשיו. כשהחטופים חזרו, הם סיפרו סיפורים שקשה לשמוע. מאז שהם חזרו הכל הפך לגרוע יותר כי אנחנו מבינים מה קורה שם.
השבוע האחרון היה כל כך קשה – כל יום מדווחים על גופות חדשות של חטופים שנרצחו בשבי. אנחנו חיים ברולטה רוסית – בלי לדעת לאיזה חדשות נתעורר בכל בוקר. אני כל כך מפחדת שאבא שלי לא יחזור חי. אני רק בת 23. אין לי בית, אין לי הורים. אמא שלי חזרה אבל לא היה לה זמן להתמודד עם הטראומה שלה. הזמן אוזל.
חמאס רוצח חטופים בתוך עזה. אנחנו לא יכולים לוותר. אני לא יכולה לתת להם ללכת. אני לא יכולה לעשות את זה לבד. בבקשה עזרו לנו. אני מתחננת בפניכם – בבקשה עזרו לי להביא את אבא שלי הביתה בחיים. עכשיו!"
עפרה קידר בת ה-70, נרצחה בשבי חמאס. בנה, אלעד קידר, סיפר: "הגיהנום שלי התחיל ב-5 בבוקר כאשר אמא שלי יצאה לריצת בוקר ולא חזרה. לאחות שלי יש צרכים מיוחדים, היא בת 41. היא נותרה לבדה בבית, וחמאס שרף את הבית כשהיא בתוכו. איבדתי איתה קשר. יומיים לאחר מכן קיבלתי שיחה מבית החולים שהיא תהיה בסדר.
אני הייתי 19 שעות בממ״ד עם הילדים שלי ובדרך נס הצלחנו לשרוד. אבא שלי נרצח באותו בוקר, ואף אחד לא ידע מה קרה לאמא שלי עד שלפני שבועיים אמרו לנו שהיא נרצחה בעזה על ידי חמאס. אנא הביאו את כולם הביתה, עכשיו."
נירה שרעבי, אשתו של יוסי שרעבי וגיסתו של אלי שרעבי, שניהם נחטפו לעזה, סיפרה: "בעלי יוסי וגיסי אלי נחטפו מול עיניי ועיניהן של שלוש בנותיי. בחודשיים וחצי האחרונים, בכל פעם שאני יוצאת מהבית הבנות שלי שואלות אותי – ׳את תחזרי, נכון?׳ אנחנו מפחדים לשאול את השאלה הגדולה – האם יקירינו בחיים?
אנחנו כותבות מה אנחנו עושות ביומן מדי יום, כדי שיוסי לא יפספס דבר. כדי שיהיה לו דבר לחזור אליו. מה עם אלי? למי יהיה אומץ לספר לו שאשתו ושתי בנותיו נרצחו? 129 חטופים עדיין בעזה ומדינה שלמה היא בת ערובה של חמאס.
אנא עזרו לנו לתקן את המציאות הזו, עזרו לנו להביא את כולם הביתה עכשיו. בכל יום שהם לא פה, אנחנו מפחדים שמשהו ילך לא כשורה. הם צריכים את העזרה שלנו. הם צריכים את העזרה שלכם."
רז מטלון, גיסם של אלי ויוסי שרעבי מספר: "באוקטובר האחרון קברנו שלושה מבני משפחתנו שנרצחו באכזריות. ליאן, אשתו של אלי, נרצחה עם בנותיהם בביתם. נועה בת ה-16 שחלמה לעבוד בחינוך עם ילדים, ויהל שבגיל 13 כבר הספיקה לקפוץ ממטוס ולצלול בים האדום.
אכזבנו אתכן, יקירותיי. מצטער שלא ראינו את הסכנה מחוץ לבתים שלנו. מצטער שלא צעקנו מספיק, שלא הצלחנו להציל אתכן. אני מסתכל בבנותיה של נירה ואומר להן שאף פעם לא נחזור לעיוורון של ה-6 באוקטובר. אני לא יודע איך להביא את אבא שלכן ודוד שלכן בלי עזרה.
במשך 75 ימים הם מוחזקים בשבי על ידי ארגון הטרור הגרוע ביותר בהיסטוריה של המין האנושי. אני מביט בעיניים של מנהיגינו ומתחנן – אין מחיר יקר מדי עבור חיי אדם. אל תתנו למראה של הבתים החרוכים להיות סוף הסיפור. רק עם שובם של כל החטופים נוכל לבנות מחדש את הקהילה שהייתה לנו."
