טיול
בספר המנהגים לרבינו אייזיק טירנא, כתב, שלא יטייל אדם בערב תשעה באב, וכן פסק הרמ”א, וכן נראה שפוסק מרן הרב חיד”א, והביאו דין זה עוד מגדולי האחרונים. לכן, אין לטייל בערב תשעה באב.

סעודה מפסקת
ערב תשעה באב, בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית (אחרי חצות היום כמו שנבאר), אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין ונהגו בזה איסור אפילו באכילת בשר ודגים וכן נוהגים שלא לשתות שכר (בירה) או שאר משקאות חריפים בסעודה זו. והנוהג לשתות תמיד אחרי סעודתו מעט משקה חריף כדי לסייע לעיכול (כגון וויסקי) יש לו על מה שיסמוך לנהוג כן גם בסעודה המפסקת.

שני תבשילין
וכן אסרו חכמים לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת. ואפילו שתי ביצים, האחת רכה ואחת קשה, נחשבות לשני תבשילים לענין זה. אבל שני תבשילים שנתבשלו בקדירה (סיר) אחת, וכן הדרך לבשלם בכל ימות השנה, כגון מרק ירקות, או פלפל ממולא באורז וכדומה, נחשבים לתבשיל אחד ומותר לאכלו בסעודה המפסקת. וכן לא אסרו חכמים אלא שני מיני תבשיל, אבל מאפה כגון לחם, אינו נחשב כתבשיל לענין זה וכן מותר לאכול כמה מיני פירות וירקות חיים (לא מבושלים) בסעודה זו.

מנהגי סעודה מפסקת
יש נוהגים לאכול פת עם אפר (שעושים מנייר שרוף וכדומה) בסעודה המפסקת, ואמרו רבותינו (תענית ל.) שרבי יהודה ברבי אלעאי היה נוהג לאכול פת חריבה (יבשה) במלח, ויושב בין תנור לכיריים (מקום הבזוי שבבית), ושותה עליה קיתון של מים, והיה נראה כמי שמתו מוטל לפניו. וכעין זה ראוי לנהוג.

נהגו לשבת על הקרקע בסעודה המפסקת, וראוי שלא לשבת על הקרקע ממש, משום שיש אומרים שעל פי דברי המקובלים אין לנהוג כן, אלא ישב על הקרקע ויניח תחתיו שמיכה או שטיח, ולא ישבו שלושה אנשים ביחד בסעודה המפסקת, כדי שלא יתחייבו בזימון, אלא ישבו כל אחד במקום אחר.

ומרן זצ”ל היה יושב בסעודה מפסקת על הקרקע לבדו, ודומה כמי שמתו מוטל לפניו.

כל האמור לעיל אינו אלא בסעודה שאוכל אחר חצות היום, והיא סעודה מפסקת, כלומר, שהיא הסעודה האחרונה שלפני הצום, אבל אם אוכל אחריה עוד סעודה, אפילו אם אוכלה אחר חצות היום, אינה נחשבת לסעודה המפסקת. וכן אם אוכל קודם חצות היום, אפילו אם אין בדעתו לאכול סעודה נוספת עד הצום, אינה נחשבת לסעודה מפסקת.
ונזכה לבנין בית המקדש במהרה

The post ערב תשעה באב תשפ״ג appeared first on אשקלנייעס.

סימן ד‘ – דיני נטילת ידים שחרית

עה. מי שלא היו לו מים לנטילת ידים שחרית, והוצרך לנקות ידיו במידי דמנקי, דעת מרן השלחן ערוך שיברך על נקיות ידים, ויועיל לו לתפלה, אבל לא להעביר רוח רעה שעליהן. ודעת הגר”א שיברך על נט”י. ויש אומרים שלא יברך כלל. שהרי אינו יכול לברך בלשון על נטילת ידים, ונוסח על נקיות ידים אינו מוזכר בחז”ל. ושב ואל תעשה עדיף. [ילקו”י על הלכות השכמת הבוקר עמ’ תלא. שאר”י ח”א עמ’ סח].

סימן רעא – דיני קידוש על היין

טז. אם אין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהכין צרכי סעודה לכבוד הלילה, ולכבוד היום ולקידוש היום, מוטב שיקנה יין לקידוש הלילה ממה שיכין צרכי הסעודה, או ממה שיקנה יין לצורך היום. ודוקא בשאר צרכי סעודה כבוד היום קודם לכבוד לילה, אבל אם אין לו אלא כוס אחד לקידוש, כבוד לילה קודם לכבוד יום. [ילקוט יוסף שבת כרך א עמוד רנא].

The post כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא …. appeared first on אשקלנייעס.

סימן ד‘ – דיני נטילת ידים שחרית

עד. הנוגע באחד שצריך ליטול את ידיו לפי המבואר לעיל, וכגון שנגע במי שיצא מבית הכסא ועדיין לא נטל את ידיו, או שנגע במי שנגע בגופו, או במת, וכל כיו”ב, אין צריך שיטול את ידיו, אבל אם יש מים תחת ידו ובנקל יכול להחמיר, תע”ב. [אולם אם נגע בידיו של מי שניעור משנתו ועדיין לא נטל את ידיו, גם אם נגע בידיו כשהם יבשות, צריך ליטול ידיו, שרוח רעה של בוקר חזקה יותר מרוח רעה של היוצא מבית הכסא]. [ילקו”י השכמת הבוקר עמוד תלא].

סימן רעא – דיני קידוש על היין

טו. סומא (עיור) חייב בכל המצות מן התורה, ולפיכך מוציא ידי חובה את בני ביתו בקידוש בשבת וביום טוב. ויש אומרים שאם יש שם פיקחים גדולים, יקדש אחד מבני ביתו לצאת ידי חובת כל הפוסקים. ומכל מקום הדבר ברור שאם דעתו נחלשת בכך שיקדש אחד מבני הבית, יקדש בעצמו. ויכול להוציא ידי חובת קידוש את בני ביתו הפיקחים. [ילקו”י שבת כרך א’ עמו’ רנ].

The post כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא …. appeared first on אשקלנייעס.

סימן ד‘ – דיני נטילת ידים שחרית

עג. הנוגע בבעלי חיים טמאים, כמו חתול או כלב, יש אומרים שאין צריך ליטול את ידיו, וטוב להחמיר ליטול ידיו היכא דאפשר. והוא הדין בנוגע בבעלי חיים טהורים, שטוב להחמיר להצריך נטילת ידים, דמן הסתם בעלי חיים מטונפים הם. אך אם הם נקיים אין צריך נטילת ידים. [ילקו”י על הלכות השכמת הבוקר עמוד תל. שארית יוסף חלק א’ עמוד סה].

סימן רעא – דיני קידוש על היין

יד. מנהגינו פשוט לברך ברכת בורא פרי הגֶפֶן, הגימ”ל בניקוד סגו”ל. ואין לשנות מהמנהג. [ילקו”י שבת כרך א’ עמוד רמט. ילקוט יוסף שובע שמחות חלק א’ מהדורת תשס”ה, עמוד קלט. ילקו”י תפלה ב’ קונטרס נוסח הברכות]. והמנהג לומר בורא פּרי, פ’ דגושה. [שו”ת יביע אומר ח”ט או”ח סי’ כב].

The post כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא …. appeared first on אשקלנייעס.

סימן ד‘ – דיני נטילת ידים שחרית

עב. הנוגע בכינה צריך ליטול ידיו. ולאו דוקא אם הרגה. [שם עמוד תל. שאר”י ח”א עמוד סג].

סימן רעא – דיני קידוש על היין

יג. כשמקדש ומבדיל לאחרים, אין קפידא על המבטאים השונים, שספרדי השומע קידוש או הבדלה במבטא אשכנזי, יוצא ידי חובתו, והוא הדין להיפך. ולכן בני ישיבה אשכנזים השומעים את הקידוש בהברה ספרדית, או בני ישיבות ספרדים השומעים קידוש או הבדלה בהברה אשכנזית, יוצאים ידי חובת קידוש והבדלה, שהרי מבינים איש שפת רעהו. ואפילו בקידוש של ליל שבת, אין צריך להחמיר לשמוע הקידוש במבטא שהוא רגיל בו. וספרדי המקדש בישיבה של אשכנזים אין לו לשנות ממבטא שם ה’, ועליו לומר כפי המבטא שלנו, והאשכנזים יוצאים ידי חובה גם במבטא זה, אחר שהוכח שכך היה המבטא אצל רש”י, הרי”ף, ר”א הקליר, ועוד. [ילקו”י שבת כרך א עמוד רמה. ילקוט יוסף תפלה כרך א’ עמוד שצו, וירחון קול תורה סיון תשס”ג עמוד כא. יחוה דעת חלק ו’ סימן יט. וע’ בהגהות היעב”ץ ברכות מז. שכך היה מבטא רש”י. וכן מוכח מהתוס’ ברכות טו: בשם הרי”ף. וכן מוכח מפיוטי ר”א הקליר [מהגאונים, ניצוץ נשמת רבי אלעזר בן רשב”י] בקורב”ץ לט’ באב. וכן משמע מהרמב”ם פרק סו במורה נבוכים, ומדברי רבינו בחיי פר’ וירא, ובס’ זכר יהוסף].

The post כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא …. appeared first on אשקלנייעס.

סימן ד‘ – דיני נטילת ידים שחרית

עא. הנותן דם לבדיקה ולא נגע בזרועותיו, וכן מי שתרם דם, אין צריך נטילת ידים. [שם].

סימן רעא – דיני קידוש על היין

יב. קטן שהגדיל ונעשה לבר מצוה בליל שבת קודש, לא יקדש מבעוד יום, ככל המוסיפין מחול על הקודש, אלא ימתין עד צאת הכוכבים, ואז יקדש קידוש היום בחיוב. שכל קטן המתקרב לזמן היכנסו לעול המצוות, יש לו להזהר מצד הדין לבלתי יעשה בקטנותו מצוה שנמשך זמנה עד לאחר שהגדיל. הואיל ולדעת רוב הפוסקים, הקטן אינו חייב במצוות כלל וכל מצות החינוך אינה אלא על האב. ומיהו אם עבר וקידש מבעוד יום, אף על פי שיש אומרים שלא יצא ידי חובה וחייב לחזור ולקדש, אנן בדידן דחיישינן הרבה ל”ספק ברכות”, ומורים לו דשב ואל תעשה עדיף, ולא יחזור לקדש. ויכוין לצאת ידי חובת קידוש בתפלת שחרית למחרת היום. והיכא דאפשר טוב שישמע קידוש מפי המחוייב בקידוש, המקדש אחר צאת הכוכבים, כדי שיצא ידי חובת קידוש בלי פקפוק. אך צריך שיאכל שוב כזית ממיני דגן. [ילקוט יוסף שבת כרך א עמוד רמה].

The post כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא …. appeared first on אשקלנייעס.

סימן ד‘ – דיני נטילת ידים שחרית

ע. הרגילים לילך בשרוולים קצרים, מותר להם לגעת בזרועותיהם במקום הגלוי, דלא הוי בכלל מקומות המכוסים שבגופו. [ילקו”י השכמת הבוקר עמוד תכט. שארית יוסף עמוד סז].

סימן רעא – דיני קידוש על היין

יא. נער בן י”ג שנה ויום אחד, שיש ספק אם הביא שתי שערות וחייב בקידוש מן התורה, או לא, יש אומרים שאינו מוציא ידי חובת קידוש על הכוס איש או אשה, שהם חייבים מן התורה, והוא ספק אם חייב מן התורה. ויש אומרים דאחר שהגיע לי”ג שנה ויום אחד יש חזקה שהביא ב’ שערות, וסמכינן שפיר על החזקה גם במקום מצוה דאורייתא. וכן עיקר להלכה. ולכן כשבעל הבית נעדר מביתו בליל שבת, או שאבי המשפחה נפטר, וקשה לאשה לקדש בעצמה, יכול הבן הנז’ לקדש ולהוציא ידי חובה את האמא ושאר בני המשפחה. ומכל מקום עדיף יותר שיקדש גדול שבודאי הביא ב’ שערות, או שתקדש האמא. [ילקוט יוסף שבת כרך א עמ’ רמה, ובמהדורת תשס”ד עמוד תקעד. ילקוט יוסף על הל’ ציצית סי’ יא הערה ה’. ובילקוט יוסף על הלכות תפילין, סימן לז הערה ג. יביע אומר ח”י בהערות לרב פעלים ח”א סי’ י’].

The post כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא …. appeared first on אשקלנייעס.

סימן ד‘ – דיני נטילת ידים שחרית

ע. הרגילים לילך בשרוולים קצרים, מותר להם לגעת בזרועותיהם במקום הגלוי, דלא הוי בכלל מקומות המכוסים שבגופו. [ילקו”י השכמת הבוקר עמוד תכט. שארית יוסף עמוד סז].

סימן רעא – דיני קידוש על היין

יא. נער בן י”ג שנה ויום אחד, שיש ספק אם הביא שתי שערות וחייב בקידוש מן התורה, או לא, יש אומרים שאינו מוציא ידי חובת קידוש על הכוס איש או אשה, שהם חייבים מן התורה, והוא ספק אם חייב מן התורה. ויש אומרים דאחר שהגיע לי”ג שנה ויום אחד יש חזקה שהביא ב’ שערות, וסמכינן שפיר על החזקה גם במקום מצוה דאורייתא. וכן עיקר להלכה. ולכן כשבעל הבית נעדר מביתו בליל שבת, או שאבי המשפחה נפטר, וקשה לאשה לקדש בעצמה, יכול הבן הנז’ לקדש ולהוציא ידי חובה את האמא ושאר בני המשפחה. ומכל מקום עדיף יותר שיקדש גדול שבודאי הביא ב’ שערות, או שתקדש האמא. [ילקוט יוסף שבת כרך א עמ’ רמה, ובמהדורת תשס”ד עמוד תקעד. ילקוט יוסף על הל’ ציצית סי’ יא הערה ה’. ובילקוט יוסף על הלכות תפילין, סימן לז הערה ג. יביע אומר ח”י בהערות לרב פעלים ח”א סי’ י’].

The post כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא …. appeared first on אשקלנייעס.

סימן ד‘ – דיני נטילת ידים שחרית

סט. המניח תפילין לכתחלה יזהר שלא לגעת בידו מהפרק ולמעלה, אך רבים נהגו להקל בזה, ואינם נוטלים ידיהם לאחר הנחת התפילין, אף שנגעו בזרוע למעלה. ויש להם על מה שיסמוכו, שיש אומרים שהזרוע ביד שמאל נחשב כמקומות המגולים. ומכל מקום המחמיר ליטול ידיו תבא עליו ברכה. [ילקו”י השכמת הבוקר עמוד תכו].

סימן רעא – דיני קידוש על היין

י. כשבעל הבית נעדר מסיבה מסויימת מהבית, וכגון ששוכב בבית חולים, או נמצא בחוץ לארץ, או שיצא למילואים, וכדומה, אין הקטן שהוא פחות מבר מצוה, יכול לקדש בליל שבת כדי להוציא ידי חובה את אמו ויתר בני הבית. הואיל ואין הקטן חייב במצות אלא מדברי סופרים כדי לחנכו במצות, אינו יכול להוציא אחרים החייבים בקידוש מן התורה, שכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתם. ואפילו אם הקטן עדיין לא התפלל ערבית של שבת, ואמו ושאר בני הבית הגדולים התפללו ערבית של שבת, אינו יכול להוציאם ידי חובת קידוש. ואפילו אם כיוונו בפירוש לצאת ידי חובת קידוש מן התורה בתפלה. ואם אין שם אלא קטן, והאשה אינה יודעת לקדש, יאמר הקטן הקידוש, והאשה תאמר אחריו מלה במלה עד סוף הקידוש. [ילקו”י שבת כרך א’ (עמ’ רמג). וע”ע בשו”ת יביע אומר ח”ט (חאו”ח סימן כו) שהביא דעת הרבה פוסקים הסוברים דמצות חינוך קטן היא על האב ואינו על הבן, ולכן אינו מוציא אחרים י”ח גם במצוות דרבנן. וכ”ד רש”י, והרמב”ם, והרמב”ן, והריטב”א, והמאירי, והמרדכי, והרא”ש, והר”ן

The post כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא …. appeared first on אשקלנייעס.

סימן ד‘ – דיני נטילת ידים שחרית

סח. צריך להזהר שלא לגעת בשוק או בירך, ובמקומות המכוסים שבגופו, וכן שלא לחכך בשער ראשו, באמצע התפלה או לימוד התורה, או באמצע הסעודה, לפי שיש שם מלמולי זיעה. אבל הנוגע במקומות המגולים בשערות ראשו ובגופו, אין להקפיד. [ילקו”י שם עמו’ תכו. שאר”י ח”א עמוד סו].

סימן רעא – דיני קידוש על היין

ט. נשים חייבות בקידוש מן התורה, ואף על פי שכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ממנה, מכל מקום בקידוש היום חייבות מכח היקש, שנאמר בלוחות הראשונות (בפרשת יתרו): ”זכור” את יום השבת לקדשו, ונאמר בלוחות האחרונות (בפרשת ואתחנן): ”שמור” את יום השבת לקדשו. וקיבלו חז”ל, כי זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, לומר: כל שישנו בשמירת שבת, שמוזהר שלא לעשות מלאכה בשבת, ישנו גם בזכירה. כלומר, שחייב בקידוש. והואיל וגם הנשים מוזהרות על שמירת שבת, כי על מצות לא תעשה נשים חייבות אף כשהן מצוות שהזמן גרמא, ישנן גם בחיוב מצות זכירת שבת, דהיינו קידוש היום. [ברכות כ:]. וגם בקידוש של יום טוב נשים חייבות, וכן בקידוש של היום, שנקרא ”קידושא רבה”, בין בשבת בין ביום טוב. ולפיכך הנשים מוציאות את האנשים ידי חובת קידוש, הואיל והן מצוות על הקידוש מן התורה כמותם. ואף אשה שהתפללה ערבית של שבת יכולה להוציא ידי חובה איש שלא התפלל. ומכל מקום משום צניעות נכון שהאשה לא תוציא אנשים ידי חובת קידוש אלא כשהם מבני ביתה. וגם אשה שלא התפללה ערבית בליל שבת, יכול בעלה שהתפלל כבר להוציאה ידי חובת קידוש, שבמצות קידוש שהנשים חייבות יש דין ערבות, ואמרינן בהו אף על פי שיצא מוציא, מדין ערבות. [ילקוט יוסף שבת כרך א עמוד רמא, ובמהדורת תשס”ד עמוד תקעג]

The post כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא …. appeared first on אשקלנייעס.