כשהבעיה היא לא אחת אלא שתיים בו זמנית

משפחות רבות בישראל מתמודדות עם מציאות שקשה להסביר לסביבה: בן משפחה שמתמכר לחומר כלשהו, ולצדו סובל מדיכאון, חרדה, הפרעה דו קוטבית או הפרעה נפשית אחרת. התופעה נקראת תחלואה כפולה, והיא נפוצה הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב. מחקרים בתחום בריאות הנפש מצביעים על כך שאצל חלק ניכר מהמתמודדים עם התמכרות פעילה קיימת גם הפרעה נפשית מלווה, ולהפך: אנשים המתמודדים עם מחלת נפש נמצאים בסיכון מוגבר לפתח שימוש בעייתי בחומרים כדרך התמודדות עם התסמינים.

הבעיה המרכזית היא שהמערכות המסורתיות נבנו לטפל בכל תחום בנפרד. מרפאה פסיכיאטרית תתמקד בייצוב מצב הנפש, ומרכז גמילה יתמקד בהפסקת השימוש בחומר. כשהטיפול מתפצל בין שתי מסגרות שאינן מתואמות, הסיכוי לחזרה למצב הקודם עולה משמעותית, כי כל גורם מטפל רואה רק חצי מהתמונה.

למה תחלואה כפולה דורשת גישה שונה לגמרי

הפרעה נפשית והתמכרות לא פשוט מתקיימות זו לצד זו, הן מזינות זו את זו במעגל שקשה לשבור בלי התערבות מקצועית ממוקדת. אדם שסובל מחרדה עלול להשתמש בחומר כדי להשקיט את התסמינים, אבל השימוש הממושך מחמיר את החרדה בטווח הארוך. באופן דומה, הפסקת שימוש פתאומית בחומר עלולה לחשוף תסמינים נפשיים שהיו מוסתרים תחתיו במשך שנים, ולעיתים אף להחריף אותם באופן זמני.

לכן, טיפול אפקטיבי בתחלואה כפולה חייב להתייחס לשני הצירים באותו זמן ובאותה מסגרת, ולא בטיפול טורי שבו מטפלים קודם בהתמכרות ורק אחר כך במצב הנפשי, או להפך. גישה כזו מחייבת צוות רב תחומי הכולל פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים וצוות סיעודי שעובדים יחד תחת קורת גג אחת.

תסמינים שכדאי להכיר

• שינויים קיצוניים במצב הרוח שאינם קשורים לאירועים חיצוניים ברורים
• שימוש בחומר שהולך וגובר גם כשהאדם מודע לנזק
• קושי בתפקוד יומיומי בעבודה, בלימודים או במשפחה
• נסיגה חברתית והתרחקות מקרובים

מסגרות טיפול: מה ההבדל בפועל?

לא כל מסגרת שמכריזה על עצמה כמתמחה בהתמכרויות מסוגלת לטפל גם בהיבט הנפשי, ולהפך. הטבלה הבאה ממחישה את ההבדל בין מסגרת רגילה למסגרת המיועדת ספציפית לתחלואה כפולה.

אחת הדוגמאות למסגרת שנבנתה סביב הצורך הזה היא בית מאזן לתחלואה כפולה בקיסריה, הפועלת כמוסד רפואי מורשה ומטפלת בהתמכרות פעילה לצד הפרעה נפשית באותה מסגרת ובאותו צוות. המקום פועל כחלק מרשת E-zone REHAB, המפעילה מספר סניפים ברחבי הארץ ומתמחה בדיוק בסוג הטיפול המשולב הזה. המשמעות המעשית היא שהמטופל לא נאלץ לעבור בין גורמים שונים שלא מדברים זה עם זה, אלא מקבל תוכנית טיפול אחת שנבנית סביב המצב המלא שלו.

איך נראה תהליך טיפול משולב בפועל?

תהליך טיפול בתחלואה כפולה נפתח באבחון מקיף שמטרתו להבין את שני הצירים לעומק: מהו החומר, מהי תדירות השימוש, מה ההיסטוריה הנפשית, ואילו אירועים חוזרים על עצמם. בהמשך נבנית תוכנית אישית הכוללת בדרך כלל שילוב של טיפול תרופתי מאוזן, טיפול פסיכולוגי פרטני, קבוצות תמיכה, וליווי משפחתי, שכן משפחת המטופל היא חלק בלתי נפרד מהצלחת התהליך.

שלב חשוב נוסף הוא בניית תוכנית להמשך החיים לאחר תום השהות במסגרת, כדי לצמצם ככל הניתן את הסיכון לנשירה חזרה להרגלי העבר. תוכנית טובה כוללת מעקב תקופתי, קבוצות תמיכה בקהילה, וקשר שוטף עם גורם מטפל שממשיך ללוות את המטופל גם אחרי החזרה לשגרה.

מה תפקיד המשפחה בתהליך?

משפחות רבות מגיעות לנקודת שבירה לפני שהן פונות לעזרה, מתוך תחושה שהן כבר ניסו הכול. שילוב המשפחה בתהליך הטיפולי, באמצעות מפגשים ייעודיים והדרכה, מסייע להפחית תחושות אשמה ולבנות שפה משותפת לתקופה שאחרי השחרור מהמסגרת.

שאלות ותשובות

מהו ההבדל בין תחלואה כפולה לבין שימוש מזדמן בחומרים?

תחלואה כפולה מתייחסת למצב שבו קיימת גם הפרעה נפשית מאובחנת וגם תלות פעילה בחומר, כאשר השניים משפיעים זה על זה. שימוש מזדמן, לעומת זאת, אינו בהכרח מלווה בהפרעה נפשית או בדפוס תלות.

האם אפשר לטפל בהתמכרות בלי לטפל במקביל בהפרעה הנפשית?

ניתן לנסות, אך הסיכוי להישנות גבוה משמעותית כאשר ההיבט הנפשי נשאר ללא טיפול, מכיוון שהוא לעיתים קרובות הגורם שמניע את השימוש מלכתחילה.

מי מאבחן תחלואה כפולה?

האבחון נעשה בדרך כלל על ידי פסיכיאטר בשיתוף צוות רב תחומי, הכולל הערכה נפשית מלאה לצד בדיקת דפוסי השימוש בחומר.

כמה זמן נמשך טיפול במסגרת המתמחה בתחלואה כפולה?

משך הטיפול משתנה מאדם לאדם בהתאם לחומרת המצב, אך מדובר בדרך כלל בתהליך של מספר שבועות עד מספר חודשים, בליווי הדרגתי לקראת חזרה לשגרה.

האם קופות החולים מכירות בטיפול במסגרות מהסוג הזה?

מסגרות בעלות רישיון מוסד רפואי פועלות בהתאם לרגולציה של משרד הבריאות, ומומלץ לבדוק מול הגורם המטפל ומול קופת החולים את אפשרויות ההשתתפות בעלות בהתאם למצב האישי.

מתי הזמן הנכון לפנות לעזרה?

אין רגע "מושלם" לפנות לטיפול, ורוב המשפחות מדווחות שהיו רוצות לפנות מוקדם יותר משעשו זאת בפועל. סימנים כמו הידרדרות בתפקוד, ניתוקים חוזרים מהמשפחה, או תחושה שהמצב הנפשי מחמיר ככל שהשימוש בחומר נמשך, הם סימנים שמצדיקים פנייה לייעוץ מקצועי ללא דיחוי נוסף. פנייה מוקדמת לגורם המתמחה בשני הצירים במקביל, כפי שקיים היום גם באזור השרון וגם במסגרות נוספות ברחבי הארץ, יכולה לקצר משמעותית את הדרך להחלמה יציבה.