"לא לשנאה וההסתה, כן לשוויון וכבוד": יצחק טיים, המתמודד בימים אלו בפריימריז לראשות מפלגת העבודה בראיון אישי לאתר 'אשקלנייעס'

כשנגשתי לראיון עם יצחק טיים, מועמד לראשות מפלגת העבודה, ניסיתי להבין לפני הכל מהיכן מגיע הרצון שלו להיכנס לפוליטיקה, מסתבר שכדי להבין את זה צריך לחזור שנים אחורה, לימי העלייה האתיופית לארץ, אז עלו גם הוריו של יצחק, בן 38, לארץ ישראל, ונישקו את עפרה בפעם הראשונה.

סיפור חייו המרתק מסביר בהחלט מדוע הוא חושב שהוא, ודווקא הוא, יצליח להגיע לראשות מפלגת העבודה, ולהוביל אותה להצלחה בבחירות הקרובות לכנסת.

ובכן, ספר לי קצת על עצמך?
"אני יצחק טיים, בן 38, נולדתי וגדלתי בעיר מעלות, וגר כיום באשקלון, הורי עלו מאתיופיה לפני שנולדתי, ועבדו מאוד קשה, ממש ירקו דם כדי לגדל את אחיי ואת אחותי ואותי, ואני מעריך מאוד את אבא ואמא על כך, בלעדיהם לא הייתי במקום בו אני נמצא היום.

כיום אני עוסק בחינוך ופעילות חברתית עם ילדים ונערים שנמצאים בפנימיות לנוער בסיכון או ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. כמו כן אני עוסק בחינוך פוליטי".

מה מוביל אותך להחלטה להתמודד לראשות מפלגת העבודה?
"אני פעיל פוליטי מגיל צעיר מאוד, כבר משלהי שנות העשרה שלי. ברבות השנים הגשתי מספר עתירות לבג"צ, בגיל 18, הגשתי עתירה ראשונה לבג"צ, ולדעתי זו העתירה החשובה ביותר שלי, העתירה בעיקרה הייתה נגד המכינות הקדם צבאיות למשרד הביטחון.

"יש להבין", הוא מסביר לי בשיחה שקיימתי איתו בטלפון, לאור מגבלות הקורונה והסגר, "לפני כעשרים שנה, מעט לפני שהייתי צריך להתגייס לצה"ל, רציתי להתקבל למכינה קדם צבאית. כשהגשתי את הבקשה לאישור, הבנתי שישנם מכסות של חניכים שמאפשרים לקבל, יש מכסה של דתיים, מכסה של יוצאי אתיופיה, וכן הלאה".

"הזדעזעתי", הוא אומר, "והחלטתי להילחם בזה בכל הכח. הגשתי עתירה לבג"צ, ולשמחתי, בית המשפט הורה למשרד הביטחון לשנות את הקריטריונים לקבלה, ומאז לא קיימות "מכסות" במכינות הקדם צבאיות.

אם יש משהו שלמדתי מכל המקרה הזה, הוא שיש דברים שכדי לשנות אותם, צריך להילחם בכל הכוח, גם אם זה אומר להילחם מול גוף כמו משרד הביטחון, כי ברגע שאתה בטוח בצדקת הדרך שלך, בסופו של דבר תנצח.

מעניין, במה אתה עוסק כיום?
כיום אני מקים תנועה חינוכית, שמה של התנועה הוא: 'שלנו', והוא בעצם ראשי תיבות של המילים: שחורים לבנים נעשה ונצליח. התנועה חורטת על דגלה את ערך השיוויון, בין יהודים לערבים, חרדים וחילונים, שחורים ולבנים, בשאיפה לאגד תחתיה נערים מכל גווני הקשת, במטרה לגרום לשינוי בעם".

אם אנחנו נוגעים בעם, מה אתה מציע, ומהן המטרות שלך בכניסה לפוליטיקה?
"המטרות שלי הן לכבות את שיח השנאה וההסתה, ולהביא לאחדות העם על כל גווניו, די עם ההסתה והפילוג שכל מיני פוליטיקאים מבקשים לכפות עלינו ממניעים פוליטיים, אנחנו עם אחד, ואין לנו ארץ אחרת".

מה דעתך באמת על ההסתה כיום נגד החברה החרדית? הרי זה דבר שתיתקל בו במערכת הפוליטית…
"אני מגנה בכל תוקף את ההסתה נגד החברה החרדית, צריך להבין", הוא אומר, "מדובר במיעוט שבמיעוט בחברה החרדית, אסור להשליך מהם על החברה החרדית כולה ששומרת על הנחיות משרד הבריאות במלואן בדיוק כמו כל אזרח אחר במדינת ישראל.

האיום החברתי כיום, הוא האיום האמיתי עלינו כמדינה, וצריך לעשות הכל כדי להסיר את האיום הזה מאיתנו".

אוקיי, אתה רץ לראשות מפלגת העבודה, האם אתה חושב שאתה תהיה ראש המפלגה הבא?
"תראה", הוא צוחק, "הנבואה כידוע ניתנה לשוטים, אז אני לא יודע להגיד לך אם אני אצליח להיות ראש המפלגה או לא, בכל אופן, אני מאמין שהאנשים שהולכים איתי לאורך כל הדרך, וכל החברים שלי ילכו איתי גם כן וביחד נצליח להוביל שינוי. אני אופטימי".

מה העבר שלך בפוליטיקה? או יותר נכון מהן העמדות הפוליטיות שעליהן גדלת והתחנכת?
"תופתע לשמוע, גדלתי בבית ליכודנ"יק, ההורים שלי מצביעים ליכוד כל החיים שלהם, ואני עצמי חבר נוער הליכוד לשעבר. בערך בגיל עשרים התחלתי להבין שיש המון כשלים בשיטה, ולאט לאט התחלתי לנוע לכיוון מפלגות ממרכז הקשת הפוליטית, ובשנים האחרונות הייתי פעיל במפלגת העבודה, תחת בוז׳י הרצוג ועמר בר לב".

אתה רואה את עצמך יום אחד כאחד מהם? כמו בוז׳י, עמיר פרץ או עמר בר לב?
"תראה", הוא מצטנע, "מדובר על אנשים גדולים שעשו דבר או שניים בפוליטיקה הישראלית, אנשים עתירי זכויות, ואני מעריץ אותם.

אני רוצה לציין גם את חברת הכנסת מירב מיכאלי, שפעלה בשנים האחרונות ללא לאות, על מנת להביא לשוויון מלא בחברה ובמוסדות החינוך".

תרצה להגיד משהו לסיום?
"כן", הוא אומר, "הבחירות הקרובות לכנסת הם לא רק מי יוביל את המדינה בשנים הקרובות, אלא גם ובעיקר, איך אנו רוצים שהילדים שלנו ייגדלו כאן, האם לערכים של שוויון וכבוד האחד כלפי השני, או חלילה לתרבות הסתה קלוקלת".