מטופלת ערירית, אונקולוגית וחירשת, לוותה ע"י צוות הוספיס בית של חברת שרן רפואה עד הבית, אשר קיים משמרות לצד מיטתה בחודשי חייה האחרונים*.
מספרת ילנה אברהם, עובדת סוציאלית בשרן: "את אולגה אנו מכירים כשנה. מדובר באישה חירשת, ילידת 1936, אשר בשנות התשעים עלתה מבריה"מ לשעבר עם אמה המבוגרת.
אולגה מעולם לא נישאה, לא היו לה ילדים ועם הזמן היא אף ניתקה קשר עם כל בני משפחתה ועם סביבתה הקרובה".
במהלך השנים היא הפכה לדמות מוכרת לשירותי הרווחה בעירה כאישה שהתאפיינה בחשדנות גדולה מאוד כלפי סביבתה, שמרה בקנאות על פרטיותה וסרבה לקבל סיוע או טיפול רפואי, על אף שסבלה מסרטן שד מפושט והפכה לסיעודית.
התכתבות במחברת
המקרה של אולגה הגיע לפתחנו שלוש פעמים, כאשר רק בפעם השלישית הצלחנו להיכנס לביתה לביקור ראשון.
עקב החירשות, לא ניתן היה לטלפן אליה או לדפוק בדלת אלא רק לסכם על ביקור מראש, להגיע באותה שעה בדיוק ולקוות שתאפשר לנו להיכנס אל דירתה הצנועה.
נדרשו הרבה סבלנות, תבונה, רגישות ואורך רוח כדי לזכות באמונה.
אלה צ'חליאן, אחות של שרן רפואה עד הבית באיזור הדרום, הייתה הראשונה למצוא את דרכה לליבה של אולגה. בהמשך הצטרפו אליה גם עו"ס ילנה אברהם וד"ר פיילין שפירא, כאשר צוותים רפואיים נוספים של שרן תומכים בתהליך הטיפולי המורכב.
בשל החירשות, כל התקשורת עימה התנהלה בכתב, על גבי מחברת.
להיות שם עד הרגע האחרון
מצבה של אולגה הלך והתדרדר. היא הבינה היטב שהסוף קרב ודיברה על כך בפתיחות.
כל רצונה היה לנשום את נשימתה האחרונה בביתה, במיטתה. המחשבה על שהייה בבית חולים, לצד צוות לא מוכר, שלא בהכרח יאפשר לה להמשיך לתקשר בדרך של התכתבות, הייתה קשה מנשוא עבורה והיא חזרה וביקשה שצוות שרן יישאר עימה עד סוף דרכה וימשיך ללוותה בביתה – וכך היה.
הצוות נרתם לקיים משמרות ליד מיטתה כאשר גם בלילה האחרון לחייה ד"ר פאלין, על אף היותה אם לילדים צעירים, נותרה צמודה למיטתה אל תוך הלילה.
הרופאה הייתה שם עד אשר אולגה נשמה את נשימתה האחרונה והיא זו אשר קבעה את שעת המוות.
צוות שרן אף היה זה שדאג לסידורי הלוויה, בשיתוף צוות המרכז הרפואי ברזילי אשקלון, וליווה אותה בדרכה האחרונה, דרך שכל כך היה חשוב לה לא ללכת בה לבד.
