ברחבי מרכז הארץ ניתן לחזות בשכונות רבות אשר סובלות מהזנחה קשה של מבנים אשר נבנו בשנות ה-50' וה-60 ומתפוררים אל מול עיניהם של העוברים והשבים.
אך מעבר לנראותם הרעה, בניינים אלו מהווים גם סכנה ממשית לחיי אדם מחשש לקריסה – ועל אחת כמה וכמה לאור הסיכוי הגובר משנה לשנה להתרחשותה של רעידת אדמה בארצנו. דבר אשר אינו תיאורטי בכלל לאור קריסתם של בניינים רבים לאחרונה – מחולון, לרמת ועד לרעננה הסמוכה להרצליה.
מעניין לדעת כי במקרים מסוימים הדיירים של הבניינים אשר קרסו אינם זכאים לפיצוי או נותרו חסרי כל – מצב אשר יכל להימנע באם היו פועלים במטרה לחדש את תשתיות הבניין מן היסוד.
חשוב להבין כי נושא העמידות של המבנים אקטואלי כיום יותר מאי פעם, היות ובשנים האחרונות מומחים בתחום הגאולוגיה ברחבי העולם מעריכים כי אנחנו קרבים לעידן של רעידות אדמה שיכולות לפגוע באזור המזרח התיכון – ומדינת ישראל פרט, בשל מיקומה על גבי הלוחות הטקטוניים.
מדינת ישראל פועלת זה כמעט שני עשורים במטרה לקדם פרויקטי תמ"א 38, אשר מיועדים לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה, אך המציאות דורשת גם מאיתנו, האזרחים היערכות וערנות יתרה במטרה להיות מוכנים לתרחיש שכזה בעתיד הנראה לעין.
שכונת יד התשעה הוותיקה בהרצליה, הינה דוגמא לאחת השכונות המסוכנות ביותר באזור גוש דן, אשר בנייניה המתפרקים מהווים לא פחות ממלכודות בטון – אשר בעת רעידת אדמה, ולו החלשה ביותר מסוגלים לקרוס על יושביהם ולגרום לאסון של ממש אשר ברור כי איש איננו מעוניין בו.
נכון לכתיבת שורות אלו נעשו ברחבי השכונה מאמצים רבים מצד חברות היזמות דמרי ו-NBS ישראל לבצע פעולות תחזוקה שונות, אשר מטרתן הייתה לחזק ולשמר את הבניינים ללא הריסתם.
הפעולות שנעשו סייעו בצורה משמעותית לחיזוק המבנים – אך ברור כי במטרה למנוע את קריסתם של הבניינים אין מנוס מביצוע של שיפוץ כוללני ורחב היקף של התשתיות במקום, אשר ניתן להשיג רק באמצעות ביצוע פינוי בינוי.
חשוב להבין כי פרויקטי פינוי-בינוי, מיועדים לסיוע ממשי בכל האספקטים: העלאת רמת החיים בשכונה, הגדלת הנכסים והעלאת השווי בצורה משמעותית, הגדלה משמעותית בכמות היחידות בשכונה והבאה של "דם חדש" של אוכלוסייה, אך בעיקר – ליצירת תשתיות חדשות לחלוטין וסיום תקופת הבניינים מסכני החיים.
