הלכה יומית לע״נ חיים לוגסי ז״ל בן רחל, לע״נ סול בת חנינה ולע״נ פנחס מיכלאשוילי ז״ל ולרפואת רוחמה בת מרים, דב בן בלומה.

מהלכות לשון הרע

דין קבלת לשון הרע אם מאמין בלב שהדבר אמת וכל איש מישראל מצווה שלא לקבל לשון הרע על שום אדם מישראל חוץ מעל אפיקורסים ומלשינים וכיוצ"ב שיצאו מכלל עמיתיך.

מהלכות שבת

מותר לשפוך את השמן הצף למעלה שהואיל והשמן בפני עצמו והדגים בפני עצמם, אין בזה ברירה, אולם אם הדגים מרוסקים ומעורבים עם השמן, ישפוך את השמן עם מעט מהדגים שאז בורר פסולת ואוכל מתוך אוכל או שיוציא את הטונה במזלג וישאר השמן בקופסה.

סימן ג' – הנהגת בית הכסא

ה. הנמצא באמצע שמיעת קריאת התורה, או באמצע שהוא קורא את המגילה, או קריאת ההלל, ונתעורר בו צורך לנקביו, יסיים הענין שעוסק בו ואחר כך יצא לנקביו. ואפילו אם אינו יכול להחזיק עצמו עד כדי שיעור הליכת פרסה [דהיינו שעה ושתים עשרה דקות], גם כן אינו צריך להפסיק, כל שאינו עובר בבל תשקצו, דהיינו שאינו נדחק להוצאת הנקבים. וכן אם נצרך לנקביו באמצע שהוא מוסר שיעור ברבים, או מלמד תורה לתלמידים, וחושש שמא יתבטלו מלימודם מחמת כן, אין צריך להחמיר לצאת מיד לצרכיו. אולם אם היה עוסק בתורה ונצרך לנקביו, אם יודע בעצמו שאינו יכול להחזיק עצמו עד שעה וחומש, נכון יותר שיפסיק ויצא לנקביו מיד. אבל אם יכול להעמיד עצמו שיעור הליכת פרסה, או אפילו אם היה מסופק אם יכול להחזיק עצמו עד שעה וחומש, רשאי להמתין עד שיסיים הענין, ואחר כך יצא לנקביו. [ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס"ד, עמוד רנו. שארית יוסף חלק א' עמוד לה. ילקו"י על הלכות קריאת התורה במילואים].