הלכה יומית לע״נ חיים לוגסי ז״ל בן רחל, לע״נ סול בת חנינה ולע״נ פנחס מיכלאשוילי ז״ל .

מהלכות לשון הרע

אסור לבזות ולחרף את המתים ויש תקנה וחרם קדמונים שלא להוציא לעז ושם רע אפילו אם המת עם הארץ וכל שכן אם הוא תלמיד חכם.

מהלכות שבת

כל דבר המונח במשקה וניכר בפני עצמו, לא שייך בו דין בורר כיוון שאין כאן שני המעורבים יחד אלא כל אחד ניכר בפני עצמו.

לכן מיתר להוציא שקית תה מכוס תה או פקק שנפל למשקה וכן זבוב שנפל למשקה וצף למעלה.

סימן ג' – הנהגת בית הכסא

ב. אמרו חז"ל (במסכת מכות טז:): כל המשהה נקביו עובר משום בל תשקצו את נפשותיכם. ולכן אם נתעורר לו צורך לצאת לנקביו, בין לגדולים בין לקטנים, לא ישהה עצמו, אלא ילך ויצא לנקביו מיד. ובקטנים יש בזה עוד חשש משום עקרות. ולכן גם בהיותו שוכב על מטתו בלילה, אם הרגיש שצריך לעשות צרכיו, יתאזר לקום, ולא יתעצל מחמת החושך או הקור. [כנ"ל בסימן ב']. וצריך ליטול ידיו כדי לברך "אשר יצר". [ואם חושש שעל ידי שיטול ידיו לא יוכל לחזור לישן, ינקה ידיו במידי דמנקי ויברך אשר יצר, ויסמוך על הנטילה שיטול אחר כך בבוקר בברכה, עם הקיצו משינתו, שהרי מעיקר הדין מותר לומר דברים שבקדושה אחר ניקוי ידיו במידי דמנקי]. [ילקו"י על הל' השכמת הבוקר עמ' רנד. שארית יוסף חלק א' עמוד לד].