לאחר אירועים טראגיים והסלמות במצב הביטחוני בארץ, הורים מוצאים עצמם מבולבלים אם וכיצד לתווך את המציאות לילדיהם. האם כדאי להסתיר ? אם נספר את האמת האם זה עלול לעורר חששות וחרדות?
מטבע הדברים אנו ההורים מוטרדים יותר וילדינו אלופים לזהות את המתח באויר אצלנו המבוגרים.
ולכן…
כלל האצבע והחשוב ביותר הוא שלא משקרים.
אנחנו חיים בעידן שמידע זורם אלינו מכל עבר במדיות השונות וילדינו חשופים לעיתים יותר מאיתנו לעדכונים ולהתפתחויות. גם אם הצלחנו למדר אותם בבית, מספיק שילדנו שומע על המצב בשיחה במכולת או רואה את העיתון היומי.
מה כן?
1.התאמת הסבר המצב לגיל הילד. בכל גיל ניתן להסביר לילד, באופן שמותאם ומתאים. לא ניתן הסבר שאנו בעצמו לא מאמינים בו.
2.הסבירו על המצב מבלי להכליל, הכללות מציפות ומעוררות יותר חרדה: הערבים רוצים להרוג אותנו…. לעומת "יש קבוצה של אנשים שמנסה לפגוע בנו"
3. הסבירו על אמצעי ההגנה שיש ברשותנו. כיצד נוכל להתגונן אם יגיעו הרקטות לאזור מגוריכם? הסבירו מראש איפה נמצא אזור המיגון. הימנעו מאמירות שהרקטות לא יגיעו אלינו…. אל תבטיחו משהו שאינכם יכולים לעמוד בו או שאין לכם שליטה עליו. הדבר עלול ליצור חוסר אמון בהורים ועולם המבוגרים.
4.שמירה על "שגרה" במצבי חוסר שגרה- במצבי חוסר ודאות, אלמנט השליטה נלקח מאיתנו ומגביר את החששות והחרדות. במצבים שכאלה, חשוב לשמור על כל אותם הדברים שיש לנו שליטה עליהם: יצירת שגרת יום במרחב המוגן, בניית סדר יום, שמירה על ארוחות מסודרות. נסו לעודד השתתפות בפעילויות חברתיות ככל הניתן.
5. אל תחששו להביע רגשות- לא מומלץ להסתיר את הפחדים שלנו כהורים. מותר ורצוי להביע את החששות שלנו. אף ילד לא מצפה מהוריו שיהיו נטולי פחדים. מצב שילדים מדחיקים את הרגשות וחוששים להביע רגשות הינו מצב מדאיג.
6. שמרו אצבע על הדופק-אתם מכירים את ילדכם הכי טוב! טבעי שבתקופות כאלה תהיה נסיגה התנהגותית, רצון לתשומת לב ותלות. אפשרו נסיגה מסויימת. יחד עם זאת, היו ערניים לשינויים שמחייבים התייחסות מקצועית: חוסר תיאבון, הסתגרות, סימנים פיזיים וכאבים. אם יש ספק אין ספק- התייעצו עם איש מקצוע!
יהודה לימן, מומחה למתבגרים, מנהל מרכז לימן (מעטפת טיפולית למתבגרים) ומרצה בפקולטה לחינוך של הקריה האקדמית אונו, צילום: אורן קאן
