הנאשם נהג במהלך שנת 2020 ברכבו באזור רהט, חסם את דרכו של נהג אחר, יצא מרכבו והכה את אותו אדם באמצעות מקל עץ. מעשיו של הנאשם גרמו לנהג האחר פציעות וחבלות שהצריכו מתן טיפול רפואי. בתגובה למעשיו, עצרה המשטרה את הנאשם לצרכי חקירה ובסופו של דבר הוגש נגדו כתב אישום לבית משפט השלום בבאר שבע.
במהלך משפטו, הגיע בא עורך הדין הפלילי של הנאשם להסדר דיוני עם התביעה במסגרתו הודה בכתב אישום מתוקן ונשלח להערכה על ידי שירות המבחן , אשר קבע בתסקיריו כי יש מקום להימנע מהרשעת הנאשם. ואולם, חרף המלצתו החיובית של שירות המבחן, סבר בית המשפט כי יש להטיל על הנאשם עונש ההולם את מעשיו הכולל מאסר לריצוי בעבודות שירות ותשלום פיצוי למתלונן.
הנאשם הודה אבומיוחס לו ונרתם להליך טיפולי במסגרת שירות המבחן
על פי עובדות כתב האישום שהוגש בתחילת שנת 2021 לבית משפט השלום בבאר שבע, נטען כי במהלך שנת 2020, נהג הנאשם ברכבו בשעת צוהריים באזור התעשיה של העיר רהט, בעת המתלונן גם הוא באזור זה. הנאשם עצר את רכבו בצורה החוסמת את דרכו של המתלונן, והמתלונן בתגובה יצא מרכבו. הנאשם יצא גם הוא מהרכב כשבידו מקל עץ.
בהמשך לכך, החל הנאשם להכות את המתלונן באמצעות מקל העץ בראשו ובגופו. מעשיו של הנאשם גרמו למתלונן נפיחות במרפק, שטף דם בראש, שני חתכים בראש, שטף דם בחזה ושפשופים על גופו. כתוצאה מכך נזקק המתלונן לקבלת טיפול רפואי. הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן בעבירה של פציעה, לפי סעיף 334 לחוק העונשין.
הודאת הנאשם בכתב אישום מתוקן, לוותה בהסדר טיעון דיוני שכלל את שליחתו של הנאשם לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן טרם שמיעת טיעוני הצדדים לעונש. במסגרת התסקירים שערך שירות המבחן צוין כי הנאשם שולב בקבוצה טיפולית, כי הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי וכי ההליך הפלילי היווה עבורו גורם מציב גבולות. לסיכום, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם צו מבחן ושל"צ ולהימנע מהרשעתו.
המדינה עתרה להטלת עונש חמור חרף המלצת שירות המבחן לביטול הרשעה
במסגרת טיעוני המדינה לעונש, הוגשו לבית המשפט תמונות החבלות שנגרמו למתלונן וגיליון הרשעות קודמות של הנאשם אשר כללה הרשעה קודמת בתחום האלימות ללא הרשעה. המדינה טענה כי העובדה שהנאשם חזר והורשע פעם נוספת בעבירת אלימות מצביעה על הצורך בענישה קונקרטית שתרתיע אותו מביצוע חוזר של עבירות.
ביחס לתסקיר, ציינה המדינה כי על אף ההמלצה על סיום ההליך תוך ביטול ההרשעה, הנאשם אינו עומד בתנאי ההלכה הפסוקה המחייבת גרימת נזק קונקרטי עקב ההרשעה. בשים לב למאפייני העבירה וחומרתה, עתרה המדינה לקבוע מתחם ענש הולם שנע בין שנת מאסר ל- 30 חודשי מאסר ולמקם את הנאשם בחלקו התחתון של המתחם, לצד חיובו בפיצוי למתלונן.
בא כוחו של הנאשם טען כי מדובר בעבירה ברף שאינו גבוה, וכי חרף היזקקותו של המתלונן לטיפול רפואי, הרי שהוא לא אושפז ועיקר פגיעתו התבטאה בכאב ולא בנזק חמור לגופו. בא כוחו של הנאשם טען כי מדובר באירוע לא מתוכנן, וכי נסיבותיו מאפשרות לקבוע מתחם הנע בין מאסר מותנה ל- 6 חודשי מאסר בפועל הניתנים לריצוי בעבודות שירות.
לצד זאת, טען כי הנאשם שהה במעצר למשך חודש ולאחר מכן בתנאים מגבילים, ובמהלך משפטו נרתם להליך טיפולי בחסות שירות המבחן כפי שמשתקף מהתסקירים שנערכו בעניינו. בשים לב לנתוניו החיוביים, והעובדה כי לקח אחריות על מעשיו וכי הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי, יש לקבל את המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעתו.
האינטרס הציבורי מחייב ענישה הולמת למבצעי עבירות אלימות
במסגרת גזר הדין, עמד בית המשפט על התנאים לביטול הרשעה – עבירה ברף נמוך וקיומו של נזק קונקרטי – וקבע כי הם אינם מתקיימים בעניינו של הנאשם, חרף המלצת שירות המבחן בעניינו וההליך הטיפולי אליו נרתם הנאשם. בהתאם לכך, למול שיקולי השיקום, קבע בית המשפט כי יש לתת משקל לאינטרס הציבורי ולהטיל על הנאשם עונש הולם של 7 חודשי עבודות שירות וחיוב בפיצוי למתלונן.
לקריאת פסק הדין המלא ראו ת"פ 10445-01-21 מדינת ישראל נ' אל עוברה