הבוקר הוגשו לבית המשפט העליון הערעורים על ההרשעה של איתמר שמעוני, יואל דוידי ועופר שמעוני שהורשעו בבית המשפט המחוזי במסגרת הפרשה שהעסיקה רבות את תושבי העיר אשקלון ואמורה היתה להוות בסיס איתן בתיקי ראש הממשלה בנימין נתניהו.
הערעור של שמעוני הוגש בקלסר הכולל עשרים ושישה עמודים הסותרים את ההאשמות בהם הורשעו האחים שמעוני, וחלק מהדברים בערעור לקוחים מפסק הדין שניתן בבית המחוזי באולמה של השופטת לשעבר לימור מרגולין יחידי, שפרשה מיד לאחר מתן פסק הדין בפרשה.
כתוצאה מהגדת הערעור נדחה גם מועד הכניסה לכלא של שמעוני על מנת להספיק לדון בתיק ודיון נוסף בעיכוב ביצוע יתקיים בשבוע הבא ביום שני.
יואל דוידי, המיוצג על ידי עורכת הדין נוית נגב, זוכה ממרבית כתב האישום שיוחס לו בפרשה ובכל זאת הגיש היום לבית המשפט העליון, באמצעות באת כוחו עו״ד נוית נגב ממשרד שינמן נגב ניב, ערעור על הרשעתו.
כאמור, דוידי מערער לעליון לאחר שזוכה ממרבית המיוחס לו בכתב האישום. בית המשפט קבע בעניינו של דוידי כי התקיימה מערכת עסקית אמיתית של שירותי תיווך בינו לבין עופר שמעוני, ודוידי זוכה ביחס ל- 11 מתוך 12 עסקאות התיווך לגביהן נטען כי תשלום דמי התיווך בגינן היה שוחד. כמו כן, דוידי זוכה מכלל ההאשמות בנושא הסיקור התקשורתי ביחס לרכישת האתר ״אשקלון 10״, ומעבירת הלבנת הון . על דוידי נגזר עונש של עבודות שירות.
עו״ד נוית נגב מסרה כי ״בערעור עומדות לדוידי טענות משפטיות מהותיות וכבדות משקל, אותן נשמיע בפני בית המשפט העליון״.
נציין שהעסקה היחידה בה הורשעו דוידי ושמעוני נמצאת בבסיס הערעור של השלושה במטרה להביא לזיכוי מלא תוך הוכחה כי מדובר בעיסקה אמיתית ולא מיצג פיקטיבי הנועד לשמש כמתת שוחד לראש העירייה לשעבר איתמר שמעוני.
עורך הדין אשר אוחיון המייצג את איתמר ועופר שמעוני אמר היום כי הוא מאמין שיגיעו לזיכוי מלא והדיונים צפויים להמשך כשמונה עד עשרה חודשים בבית המשפט העליון והם מאמינים שיגיעו לזיכוי מוחלט בתיק כשהם מתבססים על הדברים שקבע בית המשפט עצמו כפי שניתן לראות בערעור שהוגש והנה לפניכם חלק מהערעור שהוגש הבוקר לבית המשפט העליון:
"
- באישום הראשון הואשמו שני המערערים בכך שלקחו שוחד מדוידי (נאשם 3 בכתב האישום) בסך 366,000 ₪. כמו כן הואשמו שני המערערים בעבירה של איסור הלבנת הון. נציין כי הסך של 366,000 ₪ הינו סיכום של דמי התיווך שגבה מערער 2 מדוידי בגין 14 עסקאות שונות. ההאשמות הללו התבססו על טענות עובדתיות שלפיהן קיבל מערער 2 מדוידי תשלום בסך 366,000 ₪ כשוחד באצטלא של דמי תיווך. בעצם השימוש בעסק התיווך של מערער 2 לצורך העברת כספי השוחד נעברה גם עבירה של איסור הלבנת הון.
- ייחוס שתי העבירות הללו גם למערער 1 למרות חוסר המעש מצידו, נסמך על הטענה שביצוען היה בצוותא חדא ע"י שני המערערים.
- ביהמ"ש קמא הרשיע את שני המערערים בעבירה של לקיחת שוחד בסכום של 150,000 ₪ , המשקף את דמי התיווך שקיבל מערער 2 בגין עסקה גדולה אחת היא עסקת יעדים. ביהמ"ש קמא הרשיע את שני המערערים גם בעבירה של איסור הלבנת הון בשל השימוש בעסק התיווך של מערער 2 לצורך העברת כספי השוחד למערער 1. בנוסף הרשיע ביהמ"ש קמא את המערער 1 בעבירה של הפרת אמונים, שבה לא הואשם המערער 1 בכתב האישום. הרשעה זו התייחסה לסך של 216,000 ₪ שקיבל מערער 2 כדמי תיווך מדוידי וזאת למרות שדמי תיווך אלה לא היו נגועים בעבירה פלילית מצד מערער 2 ודוידי.
- נקדים ונאמר: המערערים סבורים שהרשעתם לא יכולה לעמוד במבחן הביקורת. זאת מכיוון שנפלו בה פגמים משמעותיים הן במישור המשפטי והן במסלול ובאופן הסקת המסקנות שהסיק ביה"מ קמא ממסכת הראיות הנסיבתיות שעמדו בפניו.
- טענתם הראשית של המערערים הינה כי עסקת יעדים הינה עסקת אמת וכי דמי התיווך בסך 150,000 ₪ שקיבל מערער 2 מדוידי שיקפו מקדמה על חשבון דמי התיווך להם היה זכאי מערער 2. כפי שנראה בהמשך אינדיקציות רבות בעלות משקל ממשי תומכות במסקנה זו ומבססות אותה ברמת סבירות גבוהה בהרבה מזו הנדרשת מנאשם בפלילים. קבלת טענתם הראשית של המערערים תוביל בהכרח לזיכוי שניהם מעבירות של לקיחת השוחד ואיסור הלבנת ההון, ותותיר את הצורך של מערער 1 להתמודד עם הרשעתו בעבירה של הפרת אמונים.
- טענתם החלופית של המערערים הינה, שאפילו אם ייקבע שהתשלום בסך 150,000 ₪ ששילם דוידי למערער 2 משקף העברה כספית אישית מדוידי למערער 2 באיצטלא של העברה עסקית כדמי תיווך – עדיין המרחק עד לקביעה שמדובר בהעברה כספית כשוחד למערער 1 – הינו עצום ורב. בדרך, ניתן וצריך היה לעצור ולהסתפק , לכל היותר, בקביעה שמדובר בהעברה אישית הנעוצה ביחסי החברות בין השניים, שקיבלה כסות להעברה כספית כדי להנות מיתרונות המס שיש בהצגה הזו לדוידי שיכול היה לזקוף את ההעברה האישית הזו כהוצאה עסקית. קבלת טענתם החלופית הזו של המערערים תוביל לזיכוי מערער 1 מעבירות של לקיחת שוחד ואיסור הלבנת הון וכן לזיכויו של מערער 2 מעבירה של לקיחת שוחד ותחתיה לסיכון בהרשעה של סיוע לדוידי בביצוע עבירת מס.
- לחילופי חילופין ייטען המערער 1 שאפילו אם ייקבע שהתשלום בסך 150,000 ₪ ששילם דוידי למערער 2 משקף נתינת שוחד מצידו של דוידי, הרי שלא היה מקום לקבוע שמערער 1 שותף לקבלת השוחד שניתן למערער 2 מכיוון שאינו בגדר מבצע בצוותא עם מערער 2. כפי שנראה בהמשך, מערער 1 לא ידע כלל על עסקת יעדים ולא ידע כלל שמערער 2 קיבל מדוידי סך של 150,000 באצטלא של דמי תיווך בגין עסקת יעדים.
- למצער, כחלופה אחרונה, ייטען המערער 1, כי לא הובאה שמץ ראיה לכך שהוא ידע שההעברה הכספית של 150,000 ₪ שהעביר דוידי למערער 2 קיבלה כסות חשבונאית פיקטיבית בספרי החשבונות של דוידי ושל המערער 2 באופן שמקים עבירה של איסור הלבנת הון מצידו של המערער 2. לפיכך ולמצער, לא היה מקום להרשיעו בעבירה של איסור הלבנת הון.
ניגש עתה לבסס את טענתם הראשית של המערערים וכן את טענותיהם החלופית.
- ואלה האינדיקציות לטענתם הראשית של המערערים ולפיה עסקת יעדים הינה עסקת אמת וממילא התשלום בסך 150,000 ₪ שהתקבל מדוידי למערער 2 אינו נגוע בעבירה כלשהי.
- ביום 7/5/15, בו ביום שחתם דוידי על ההסכם עם חב' יעדים הוא התקשר למערער 2 ועדכן אותו שחתם על ההסכם (בהא הידיעה). בתגובה מערער 2 הציע שהשניים יקיימו פגישה ביניהם. מתוכנה של השיחה ברור כי השניים ידעו היטב על איזה הסכם מדובר וכי נדברו ביניהם אודות עסקת יעדים עוד קודם למועד השיחה הטלפונית. עוד עולה כי לאחר חתימתו של דוידי על ההסכם עם חברת יעדים נדברו השניים להיפגש ביניהם בקשר לאותה העסקה. הדברים הללו שנקלטו בהאזנת סתר (נ' 20), מתיישבים ומחזקים את טענתם העקבית של דוידי ומערער 2 ולפיה עסקת יעדים- עסקת אמת היא.
- הוכחה ניצחת נוספת לכך שמדובר בעסקת אמת עולה מצירופו של דרור אלמלם כמתווך נוסף בעסקת יעדים. המדובר במתווך וותיק שניהל את השלוחה המקומית של משרד התיווך הארצי, רימקס. ביום 11/5/15, ימים ספורים לאחר השיחה בקשר לעסקת יעדים שהתקיימה בין דוידי למערער 2, התקיימה שיחה בין מערער 2 לדרור אלמלם (נ' 32). בשיחה זו עדכן מערער 2 את דרור אלמלם שהוא ביקש מדוידי שיסכים לכך ששיווק הפרוייקט יתבצע ע"י שניהם. גם משיחה זו ברור שהשניים נידברו ביניהם אודות הנושא שעל הפרק עוד קודם לשיחה זו. כאמור לעיל ברור שעל הפרק עמדה עסקת יעדים.
- דרור אלמלם העיד מטעם המאשימה. הודעותיו במשטרה הוגשו בהסכמת הצדדים, חלף חקירה ראשית. (ת' 71 ו- ת' 71 א'). כיוון שכך וכיוון שדרור אלמלם מסר באופן עקבי בחקירותיו במשטרה שמדובר בעסקת אמת, הרי שעל פי כללי דיני הראיות, מנועה הייתה המאשימה מלחלוק על כך שעסקת יעדים הינה עסקת אמת.
- כנגד התשלום ע"ס 150,000 ₪ בשיק מחשבון הבנק של דוידי, הוציא המערער 2 חשבוניות מס במועד ובה נרשם: "תשלום בגין ביצוע עסקת יעדים, איתור שוכר AAA לפרוייקט, תשלום ראשון". הנה כי כן, לא רק שהתשלום הכספי לא הועבר במחשכים, כדרכו של תשלום שוחד, אלא שהרישום בחשבונית לא רק שייחס את התשלום באופן ישיר וברור לעסקת יעדים אלא שהוא אף חייב את פעולת התיווך העתידי בפרויקט ע"י המערער 2 בכך שצוין במפורש שמדובר בתשלום ראשון. (משמע שאחריו יבואו תשלומים נוספים).
- כבר בחודש יוני-יולי 2015, פנה דוידי לעורך הדין יפתח בן יעקב וביקשו להכין הסכם לשיווק פרוייקט יעדים בינו לבין מערער 2 ודרור אלמלם. בהסכם צויין במפורש כי סך של 150,000 ₪ ששולם למערער 2, יקוזז במלואו מעמלות השיווק שישולמו בעתיד, וכך בדיוק נעשה.
אין זאת אלא שאכן מדובר בעסקת אמת.
- הפרויקט שווק בפועל ע"י מערער 2 בשיתוף עם דרור אלמלם. מבחינה זו מהווה הדבר ראייה משמעותית בבחינת "סוף דבר מעיד על ראשיתו". יתירה מזו, לאורך כל הדרך עד לשיווק הפרויקט בפועל, לא פנה דוידי לאף מתווך אחר. גם ראיה שלילית זו מהווה חיזוק לכך שעסקת יעדים הייתה עסקת תיווך אמיתית בין דוידי למערער 2 בשיתוף דרור אלמלם.
- עסקת התיווך בפרוייקט יעדים לא באה לאולם בחלל ריק. לפניה נערכו 12 עסקאות תיווך מוכחות בין דוידי למערער 2. חשוב להדגיש כי עד לעסקת יעדים יחסי העבודה בין דוידי למערער 2 התאפיינו בחד צדדיות גמורה במובן זה שמערער 2 היה זה שסיפק לקוחות ופרויקטים לדוידי. מערער 2 עשה כך תוך שהוא נותן בלעדיות לדוידי ומציע פרויקטים משתלמים רק לדוידי ולא ליזמים אחרים, גם כאשר יכול היה לקבל דמי תיווך גבוהים יותר מיזמים אחרים.
לפיכך שורת ההגינות האנושית בשילוב ההגיון העיסקי הצדיקה מאוד את הכרת הטוב מצד דוידי כלפי המערער 2 בכך שזו הפעם הוא יגמול טובה עם המערער 2 ויספק לו עבודה תוך שהוא מבטיח את כדאיות ההתקשרות העסקית עימו בכך שמתווך ותיק ומנוסה ייצטרף אל מערער 2.
בית המשפט קמא הכניס ראשו לשיקולים עסקיים שונים שלפי השקפתו אינם מתיישבים עם כדאיות העסקה עבור דוידי במועדה ובתנאיה. בכל הכבוד הראוי, שגה בכך בית המשפט קמא. המציאות מוכיחה שלעיתים אפילו אנשי עסקים שוקלים גם שיקולים חבריים אישיים וערכיים ולא תמיד רואים את חזות הכל בשיקולים עסקיים טהורים. כך היה בבירור גם במקרה שבפנינו כאשר, גם השיקול העסקי של דוידי לא נגרע ולא נפגע.
- תזת השוחד באיצטלא של תשלום דמי תיווך ממש קורסת בהינתן העובדה המוכחת שדוידי רשאי היה לשלם למערער 2 סכום נוסף שהוא אף גבוה מ – 150,000 ₪ וזאת עבור עסקאות התיווך שבהן פעל מערער 2 ואשר בגינן קיבל מדוידי דמי תיווך נמוכים בהרבה מהמקובל בשוק. המדובר בעסקאות אמת שבוצעו הן לפני עסקת יעדים והן לאחריה. לגביהן, העידו עדים מקצועיים שדמי התיווך הראויים, על פי הנוהג שבשוק, שהיו מגיעים ובדרך המלך למערער 2 מאותן עסקאות הינם גבוהים במאות אלפי ₪, מדמי התיווך שקיבל מערער 2 בפועל מדוידי. ראוי לציין כי המאשימה לא קראה תיגר על עדותם המקצועית של אותם עדים ולא הביאה ראיות להזים אותם. מאליה עולה השאלה: האם סביר שדוידי ישלם דמי שוחד באצטלא של דמי תיווך בעסקת יעדים באותה השעה שהוא רשאי לשלם דמי תיווך ראויים בגובה זהה בגין עסקאות אמת אחרות שלא ניתן לחלוק עליהן?! בהכרעת הדין מפורטת דרך חתחתים עקלקלה ומפותלת מלאה במהמורות הסוואה מסוכנות שבה נקטו דוידי ומערער 2 בשיתוף דרור אלמלם על מנת להסוות את פיקטיביות התשלום בסך 150,000 ₪ ששולם למערער 2.
דא עקא, שלא היה בכך כל צורך, שהרי אם רצה דוידי להעביר למערער 2 כספים, יכול היה לעשות זאת כדין ובדרך המלך בצורת השלמת התשלומים הראויים למערער 2 בגין עסקאות האמת בהן תיווך".
נציין שהערעור עצמו ארוך ונפרס על גבי 26 עמודים המפרטים ומנמקים את הערעור של שמעוני.